הקהל באולם ההספדים טרם התפזר, אבל שתי תולעים צעירות - צפיק וצילקע - הצליחו לחדור לראשה של הגופה הטריה וניגשו לארוחה.
כשצפיק הזמין לסעודה החגיגית את חברתו החדשה צילקע החיננית אשר תמימותה וחוסר ניסיון מוחלט מוסיף לה חן מיוחד, הוא הבטיח: מצפה לנו ארוחה אלוהית! אם לשפוט לפי מספר האישים שהגיעו לבית הקברות מחויטים, ולפי אורכם של נאומי ההספד, הפעם נפטרה אישיות יוצאת מן הכלל. ממוחו בלבד ניתן יהיה לארגן פינוק נאדר לקיבה ולנפש.
התברר שהעלמה צילקע מעולם לא טעמה מהמוח, אף לא ידעה שזה אפשרי; הדייטים הקודמים שלה לקחו אותה להתכבד לתוך כבד, כליות ואיברים נחותים אחרים. פעם אחת בלבד - זה היה בוולנטיין דיי - הזמינו אותה לטעום מלב המנוח - אך צילקע לדבריה לא תפסה את ההבדל בין לב לכבד הנגוע בשחמת.
אך היום מצפה לה צימעס אמיתי, צפיק מבטיח. הוא הציב את חברתו ליד המחשבה הסודית של המנוח (שהייתה על פסל שלו בגודל טבעי בכיכר המרכזי בבירה) ובעצמו הסתער על המחשבה העיקרית במוחו של המת: היא הייתה מעוצבת מזמן, בלטה בין שאר המחשבות, דחפה הצידה יתר המחשבות ואמרה: 'מזרח תיכון חדש'. כשאוכלים אותה היא משמיעה חריקה עזה - זה תמיד קורה כאשר מדובר במחשבה מתאבנת. תוך שהוא מכרסם אותה, צפיק זרק מבטים לעבר קהל האורחים.
אכן, התקהלות גדולה כזאת לא ראה אולם ההספדים הגדול של המדינה כבר תקופה ארוכה. אפילו ללוויתו של פרס הגיעו פחות חובבי תמונות משותפות בבתי עלמין.
דברי שבח צפיק הבחין בנשיא ארה"ב, ראשי המדינות האירופיות רבות, נשיא רוסיה ומנהיג סין בכבודו ובעצמו. רק פטירתו של אישיות דגולה מסוגלת ללקט במקום אחד מנהיגים עם דעות ועמדות כה שונות. מעל ארון הקבורה כולם - גם היריבים הפוליטיים - השמיעו דברי שבח. בעצם, זה היה צפוי.
עוד בדרך לכאן צפיק הדריך את צילקע: תגלי בררנות, אל תוכלי כול מה שבא ביד, תזהרי ממחשבות לא מבושלות ובלתי שגרתיות: הן גורמות לשלשולים. גם אין להתנפל על המחשבות מחושבות וזהירות - הן סיבה לעצירות ואין יודעים מה גרוע יותר.
עכשיו הוא שם לב שצילקע נטשה את המחשבה הרטובה (ואי-אפשר לשפוט אותה - איזו מין מחשבה זאת: 'שלום בכול מחיר'? מה גם - מהמחשבה עולה ריח חזק של נפטלין) והתנפלה על המחשבה הטריה 'ועידה בינלאומית'. צפיק הזהיר את חברתו: 'נדמה לי שהיא לא בשלה דיה, רק מבחוץ היא נראית אטרקטיבית, בפועל ייתכן שתתגלה כ'אלטיזכן' רקוב, שעליה כולם פשוט שכחו. עזבי אותה. רואה: יש לידה מחשבה על שוחד לבוחרים בעזרת הבטחות פופוליסטיות - את תאהבי אותה'.
צפיק גמר עם המחשבה העיקרית, דפק גראפס קולני ועבר לשרשרת של מחשבות תמימות עד לנאיביות על גן עדן עלי אדמות אחרי חתימת הסכם שלום. תוך שהוא מכרסם אחת מהן הטוענת שיש לפרטנרים כוונות אמיתיות, צפיק במבטו השב את תשומת ליבה של חברתו לפינה חשוכה עם מחשבות מלוכלכות. הן בדרך כלל עסיסיות וטעימות במיוחד. אך הערך העיקרי של המחשבות המלוכלכות לא בזה, צפיק מודע היטב לתכונות הנפלאות שלהן: בעקבות אכילתן אתה זמן רב מרגיש בגופך תשוקה מלנכולית משהו ומשיכה למשגל. למען האמת - כשצפיק הזמין את צילקע לכאן הוא בסטר קיווה שבמוחו של המנוח יתגלו ערמות של מחשבות מלוכלכות; אך הפעם
תקוותיו התבדו: לא היו הרבה מחשבות כאלו במוחו של האיש. כנראה, לא קרצו לו שמחות קטנות של החיים. קורה. לכן צילקע גמרה אותן מהר וזחלה הלאה.
המערב יאהב אותנו היו כאן המון מחשבות נדושות על שלטון החוק, על זכויות המיעוטים, על חמלה והתחשבות בזולת. בימינו הן כמעט ולא שוות מאומה. הקיבה מתנפחת מהן עד לכאבים, אך אין בהן תועלת תזונתית.
צפיק סיים עם המחשבות הנאיביות וזחל בין הגבעות של המחשבות המשעממות ויבשות על שוויון לכול. הן לא פיתו אותו כלל ומעידות על קיפאון מחשבתי. לאונה השמאלית בכלל אין טעם להיכנס: אצל אנשים מסוג זה יש שם גוש מבוטן היטב של מחשבות על הסוציאליזם העולמי. אלה מחשבות שווא.
צפיק נתקל ב'המערב יאהב אותנו' - יש לא מעט אנשים שמשתעשעים במחשבה זאת. על פניה היא לא מזיקה, אך בפועל מתפרצת בפנים ומשאירה צלקות רבות. בעבר הייתה לצפיק גופה שבעליה השתעשע במחשבה דומה: 'המערב יבוא להצילנו', - וגם לא יצא מזה שום דבר טוב, רק קלקול קיבה וצניחת הכלכלה.
בינתיים צילקע באופן עצמאי גילתה מכרה זהב: מדפים עמוסים של מחשבות בחרוזים המסודרים בשורות קצרות. צפיק נזכר שבר מינן בצעירותו התנסה בכתיבת שירים. הוא זחל לעבר צילקע, טעם והעקים את פרצופו: המחשבות הפיוטיות במוח היו לא בשלות, חטאו בחוסר מקוריות ואפילו היה להן ריח של פוליטיזציה זולה. צפיק סולד מהדבר. בנוסף לכך החרוזים היו חלשים, קצב חד-גוני, מחשבות עצמן לא בלטו בעומקן, ובפעול הן היו המחשבות אותן המנוח השתמש בנאומיו הרבים - רק בשינוי אדרת. צילקע לעומתו התלהבה מהשירים. בסדר, שיבושם לה. היא יכולה לצרוך את הדייסה המחורזת הזאת כמה שבא לה. היא לא תזיק, אולי דווקא תוסיף טיפה רומנטיות לליבה. צפיק השאירה כאן והמשיך הלאה.
הוא נגס במחשבה בוגדנית 'ליזום באו"ם החלטה חדשה נגד ארצנו', ליקק לקיקה קלה את המחשבה האומללה על 'נסיגה חד-צדדית מכל השטחים'. לאחר מכן מצא חלק במוח שאחראי לשמחות; שם היה צפוף בגלל מחשבות מחמיאות: סימן שהמנוח אהב שבחים וקיבל אותם בכמויות. כאן המחשבות בדרך כלל מסוגננות ונעשות מתוך חשיבה עצמית גבוהה. צפיק בעצמו לא נכנס לשם וגם לצילקע לא ממליץ: כול זה חלול למדי, אין בהן דבר כן או מזין, ויש המון כולסטרול. מחשבות כאלה מעניקות סיפוק והנאה רק לבעל המוח.
ריכוך המוח עד מהרה הוא פגש מספר מחשבות מבריקות אך התוודע שהברק בהן נוצר בגלל הליטוף החיצוני וכולן נלקחו מהבוידעם.
צילקע כבר מאסה בפיוטים, היא המשיכה קדימה ועצרה ליד מחשבה ביקורתית. כזאת הייתה כאן רק אחת, אבל גם היא התכסה בעובש. צפיק שוב הזהיר את חברתו: מהמחשבה היא עלולה להידבק בביקורתיות סתמית, ולא כדאי לה - אלא אם כן היא רוצה להקדיש את חייה לכתיבת תגוביות (טוקבאקים) למאמרים ופיליטונים.
משום מה הן לא נתקלו באף מחשבה ספקנית. לעומתן היו הרבה מחשבות מפוקפקות. לא הייתה מחשבה תחילה אחת, וגם מחשבה שניה בלטה בהעדרה.
באונה הימנית מאחורי המחשבה הביקורתית הן הבחינו בחלק הנגוע במחלת ריכוך המוח, הלא היא Periventricular leukomalacia. תולעת אחרת, חסרת הניסיון, ודאי הייתה מתנפלת על זה, הייתה חושבת שזה צימעס, בדומה לקוויאר, אך צפיק ללא היסוס הוביל את צילקע רחוק משם. גרוע מזה רק סרטן המוח.
צילקע, שלוקה בקוצר ראיה, התחילה לאכול את המחשבה השובבנית 'שלום עושים עם אויבים', אשר הסתתרה מאחורי המחשבה על האפשרות לחיות עד מאה ועשרים. לאחר מכן עברה למחשבה הזויה על הקמת מדינה דו-לאומית יחידה. שיהיה לה לבריאות.
אושיות הדמוקרטיה לא הייתה מחשבה הלא-תקינית פוליטית אחת בכול הראש הענקי הזה. בעצם, הן לא עניינו את צפיק כלל. לעומתן היו ערמות גדולות של המחשבות הפוליטיקלי תקינות. סחורה כזאת בזמן אחרון יש בשפע, לרוב הן לא כנות. אין לצפיק דבר נגדן, אבל הוא כבר שבע מהן.
בכול מקום פזורים במחשבות על הליברליזם אך הן היו בצבע סגול - מה שמעיד שבעל המוח לא בדיוק מבין מה משמעותן. פה ושם מופעים מחשבות בנאליות כגון 'אושיות הדמוקרטיה', 'שמירת על
חופש הביטוי', 'עליונות החוק' וכדומה. כולן טיפה מקולקלות. יש סוג התולעים שבשבילן הן מהוות דליקטס.
כלל אין מחשבה חוטא או לפחות זדונית. אין מחשבה פלילית. צפיק לא רוצה אותן, אבל מסקרן - למה אין?
בצד נחה לה בשלווה מחשבה ערמומית אחד על מו"מ עם האופוזיציה. היא יכולה למצוא חן בעיניך, אבל אם מתעמקים אז מגלים שאין בה שום תועלת תזונתית, אוכלים אותה רק כדי להתפאר אחר כך שטעמת כזאת.
הייתה מחשבה קרה אחת דומה יותר למזימה: 'לכונן קואליציה עם החרדים והמיעוט'. הייתה מחשבה מרירה אחת על העם: שהוא כפוי טובה. היו מחשבות נקמניות רבות אשר נוגעות בעיקר לפעילי מפלגתו שלו אשר בגדו בו לא פעם בעבר.
מחשבה חכמה למרות כל הגיוון העשיר של המחשבות שונות ומשונות כולן התבררו כשטוחים וחסרי טעם, ללא פיקנטיות או חריפות. תוך שצפיק מעכל אותן אחת אחרי שניה, הוא ניסה להבין מדוע מחשבות כה שונות בצורתן לא גורמות לו תחושת ריענון. זה דומה למסעדה אופנתית המתפרסמת הרבה בה לכל המנות יש אותו הטעם והמרקם.
אחרי ארוחה משביעה צפיק ליטף בכרסו הנפוח ואמר לצילקע: - האמת - ציפיתי ליותר מהאיש. המוח אומנם אכן היה גדול, כפי שהבטיחו מאמרי ההספד בעיתונים, יש המון מחשבות אך הן משעממות למכביר.
צפיק לא מצאה מחשבה חכמה אחת - למרות שהתקשורת ללא חרף היללה את המנוח. 'כך חולפת תהילת עולם', נזכר צפיק במחשבה אותה הוא לעס בראשו של מקבץ נדבות אשר נפטר לפני כחודש.
בדרכם החוצה צפיק בגעגוע נוסטלגי נזכר בגופה הקודמת שראשה היה מלא במחשבות עסיסיות על עושר וכסף קל - הסימן, שהמת עד ליומו האחרון חשב על רווחים והכנסות...
