ארנון וארנון

1. מה יכול ארנון מילצ'ן לתת לחוקרי המשטרה בתמורה לחסינות, כפי שחשף כאן יואב יצחק? יש שתי אפשרויות. האחת גרועה לבנימין נתניהו, השנייה גרועה מאוד לבנימין נתניהו. הראשונה היא מידע על מתנות יקרות ערך רבות ונוספות, שהועברו בצורה סדירה לזוג נתניהו. זה מעמיד את ראש הממשלה בבעיה קשה מול חוק המתנות ואולי גם בבעיה של הפרת אמונים (על כך נדבר מיד). השנייה היא מידע על תמורה שביקש ואולי גם קיבל מילצ'ן - וזה מכניס את נתניהו לסביבת השוחד. יכול להיות שמילצ'ן יספר על מתנות שנתן לעוד אישים פוליטיים בישראל. ככלות הכל, חברות היא חברות - אבל עסקים הם עסקים, ואיש עסקים טוב אינו שם את כל הביצים בסל אחד. הרי ייתכן שמישהו אחר יהיה ראש ממשלה, וייתכן שמישהו אחר יהיה שר התקשורת, וכבר היו דברים מעולם. מצד שני, ייתכן שלמילצ'ן אין סחורה חדשה למכור. חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות, שכבר נכוו בביקורת קשה של בג"ץ על הסדר הטיעון המקל עם הרב יאשיהו פינטו, נזהרים היום מאוד בעשיית עסקים עם מי שמודים שהיו שותפים לדבר עבירה. ודאי שהם יהיו זהירים שבעתיים בחקירה כל כך רגישה.

2. על פניו, לנתניהו יש כבר היום בעיה של הפרת אמונים. עצם העובדה שהוא עוסק בענייני ערוץ 10 כאשר לחברו הטוב ארנון מילצ'ן יש בו מניות, היא לכל הפחות בעייתית ואולי אף פלילית. אפשר לטעון שלמילצ'ן יש שם רק 10% ושהוא שותף פסיבי שאינו מוכן להזרים הון לערוץ הכושל. אפשר לטעון שכולם ידעו על הידידות הזאת ואיש לא מנע מנתניהו לטפל בערוץ. אפשר להזכיר שאיש לא קפץ כאשר רון לאודר - עוד חבר קרוב של נתניהו - היה שותף משמעותי בהרבה בערוץ. אלו הן טענות שבעובדה - מי ידע מה ומי התיר מה - וגם של פרשנות משפטית. מן הסתם הן נבחנות היטב.

3. נתניהו יודע מצוין מה פירוש ניגוד עניינים בתחום התקשורת. עובדה שהוא מנוע מלעסוק בענייני בזק בשל חברותו עם בעל השליטה בחברה, שאול אלוביץ. וזה רק מעצים את השאלה, מדוע נתניהו מתעקש להחזיק את תיק התקשורת כאשר יש לו ניגודי עניינים לפחות מול שלושה שחקנים מרכזיים: אלוביץ בבזק, מילצ'ן בערוץ 10 ושלדון אדלסון בישראל היום. אם נתניהו רוצה להימנע מניגוד עניינים, הוא יכול לעסוק אולי בטלוויזיה החינוכית - כי כל גורם אחר מתחרה במישרין בשלושת חבריו; ואז בשביל מה הוא שר התקשורת? ואם לא אכפת לו מניגוד העניינים - אזי אנחנו מצויים עמוק במגרש הפלילי. ועוד הערה באותו נושא. ראש הממשלה בכלל לא אמור להחזיק בתיקים נוספים. בלשון הגמרא, זה "ממה נפשך". אם הוא יכול לטפל ברצינות בתיקים הללו בנוסף לאלף ואחת טרדותיו כראש ממשלה - אזי לא צריך שם שר מלכתחילה. ואם הוא לא יכול - אזי הוא עושה רמייה את מלאכתו כשר. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתיקים מרכזיים כמו החוץ והתקשורת.

4. האם דודו אמסלם יהיה לבנימין נתניהו מה שהיה רועי בלכר לאהוד אולמרט? שולה זקן חצתה את הקווים לאחר שעורך דינו של אולמרט פגע בה בדבריו ובמעשיו. מילצ'ן עשוי לחצות את הקווים בעקבות הביקורת הגסה שהטיח בו אמסלם. ללמדכם, שגם נאמנות וחברות של עשרות שנים יכולות להתפוגג מכמה עלבונות מתוקשרים.

5. מרוב עיסוק בארנון מילצ'ן, כמעט שכחנו את ארנון מוזס. עד הימים האחרונים היה נדמה, שפרשה 2000 היא הרצינית מבין השתיים. לא בטוח שהפרסומים האחרונים בפרשה 1000 משנים את התמונה הזאת. בכל מקרה, ההתנהגות של נתניהו בפרשת מוזס נראית על פניה כקלה יותר להסבר - אם קונים את הטענה שלו, לפיה משך את מו"ל ידיעות אחרונות בלשונו כדי להוכיח את הסחיטה כלפיו. אלא שכאן יש לנתניהו בעיה כפולה. הראשונה: מוזס יכול לטעון בדיוק את אותו הדבר, ובסופו של יום עשוי אביחי מנדלבליט להחליט שבית המשפט יכריע מי מבין השניים - המעידים על עצמם ששיקרו - דיבר אמת (אם בכלל). השנייה: כפי שחשף יואב יצחק, נתניהו ניהל שיחות מקבילות גם עם יוסי ורשבסקי מערוץ 10, וכפי שכבר כתבתי - שם, על פני הדברים, יש שוחד גלוי.

6. יכול להיות שהפרשות הללו יתגמדו כאשר יתפרסם דוח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן. ההדלפות המוקדמות מדברות על כך שנתניהו (וגם משה יעלון ובני גנץ) יוצאים ממנו רע, אפילו רע מאוד. ועם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה ותפוצת ישראל היום - ביטחון המדינה חשוב פי מאה. כדאי להזכיר, שאולמרט נפל בפרשות השחיתות שלו משום שנכנס אליהן מוחלש בעקבות מלחמת לבנון השנייה. ולהיסטוריה, כידוע, יש נטייה לחזור על עצמה אם לא מפיקים את לקחיה.