באוקטובר 1995, נוכחתי בקפיטל בוושינגטון כאשר הקונגרס האמריקני העביר את החוק להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים.
היו ציפיות אז שארה"ב תחזור בה מעמדתה המסורתית מ-1948 שירושלים לא תוכר כחלק ממדינת ישראל, בנוסף לעמדתה המסורתית מ-1948 שכל שעל בירושלים חייבת להישאר בחסות בינלאומית בלבד. אך הגירסה שהפכה לחוק לא התייחסה לירושלים כחלק ממדינת ישראל. אותה גירסה שאושר ע"י פייסל חוסייני, שבאותה תקופה עמד בראש וועדה לענייני ירושלים של אש"ף בוושינגטון, ו
יוסי ביילין, שהיה אז סגן שר החוץ של ישראל.
במילים אחרות, העתקת השגרירות האמריקנית לירושלים לא הפרה הנחות יסוד אמריקני משנת 1948, שירושלים לא תוכר כחלק ממדינת ישראל, ושירושלים עדיין תוכר כאזור בינלאומי.
המציאות של "חוק שגרירות ארצות הברית בירושלים" מורגשת היטב אצל אזרחים אמריקנים שילדיהם נולדו בירושלים ושבדרכון שלהם מוטבע "ירושלים" בלבד - ללא ציון שם של כל מדינה.
זוהי הסיבה שאמריקנים תושבי ירושלים יזמו תביעה ייצוגית בבית המשפט העליון של ארצות הברית עם דרישה מפורשת להחתים על דרכוניהם את "מדינת ישראל" במקום "ירושלים" בלבד. הם הפסידו בטביעה- בית המשפט העליון לא מעוניין בעימות חזיתית עם מדיניות החוץ של ארה"ב.
ובנוגע לדיווחים על תרעומת ערבית והתלהבות יהודית לגבי יישום חוק שגרירות ארצות הברית בירושלים, ספק אם מישהו משני הצדדים קרא את תוכן החקיקה.
לגבי האיום של אש"ף שירושלים תישרף אם זה יתרחש - ובכן, נוכחתי במסיבת העיתונאים של פייסל חוסייני בשנת 1998 כשאש"ף איים שירושלים תישרף אם יהודים יאכלסו את השכונה החדשה דאז, הר חומה.
עברו 19 שנה. הר חומה משגשגת ולא נצפו עד כה שום תבערה יוצאת מן השכונה הזאת. בינתיים, אזרחים אמריקנים שדוגלים בהעתקת שגרירות ארה"ב לירושלים והכרה אמריקנית כשירושלים הינה חלק ממדינת ישראל, ישכילו אם יבקשו מן הקונגרס האמריקני והבית הלבן לשנות את החקיקה, שיצוין במילים ברורות שארה"ב מכירה בירושלים כחלק ממדינת ישראל ושהיא מכירה בירושלים כבירתה הבלעדית של מדינת ישראל, ששום יישות אחרת איננה יכולה להצהיר עליה כעיר בירתה.
