כאשר ניסו רשויות הממשל בארה"ב לחסל בכוח החוק היבש את מאורת הפשע הרצחנית של אלפונס (אל) קפונה ומשימתם לא צלחה, הם הקימו כוח משימה מיוחד בראשות הסוכן של משרד האוצר, אליוט נס, שמשימתו הייתה: לגלות את ספרי החשבונות של הפושע. במרדף אחר מנהלי החשבונות של קפונה הצליחו נס ואנשיו לשים יד על אחד מהם. אז הסתבר כי קפונה חייב מיליונים למס הכנסה. בעקבות משפט שהתבסס על הממצאים של היקף העלמות המס, נשלח קפונה לכלא שממנו לא יצא עד יום מותו.
עתה, בשעה ש
אליעזר פישמן הוכרז כפושט רגל, כשהוא חייב לבנקים 5-4 מיליארד שקל שאותם איננו מסוגל להחזיר, ראוי שראשי מערכות אכיפת החוק בישראל ילמדו מארה"ב כיצד ניתן, בדרכים יצירתיות, לפתור את הבעיה הסבוכה של חובות העתק של האיש הממולח הזה.
פישמן חייב כיום לבנקים מיליארדי שקלים. במאזני לאומי, למשל, רשום חוב של פישמן בהיקף של מאות מיליוני שקלים. לסכום זה יש להוסיף כמיליארד שקלים שבנק לאומי כבר הפריש לאורך השנים בגין חובותיו של פישמן. החוב ל
בנק הפועלים שבשליטת
שרי אריסון עולה על 1.8 מיליארד שקל. בדיסקונט מדובר ב-400-500 מיליון שקל. במזרחי-טפחות קיים חוב של 300-400 מיליון שקל. בבנק אגוד מדובר בחוב של כ-300 מיליון שקל. בבנקים נוספים, שהיו זהירים יותר במתן אשראי, מגיעים החובות לעשרות מיליונים. חובות נוספים קיימים גם מול חברות ביטוח שהלוו לפישמן כסף רב. חוב חשוב שאסור לשכוח הוא בהיקף של כ-190 מיליון שקל למס הכנסה.
פשיטת הרגל של אליעזר פישמן מזכירה את האגדה ההלניסטית שזכתה בשם: "הקשר הגורדי". קשר החבלים הזה, כמו עסקיו המפותלים והמסועפים של פישמן, היה מסובך ביותר ונראה כי לא היה מי שיודע איך להתיר אותו. האגדה של אותם ימים ניבאה, כי האדם הראשון שיתיר את הקשר יצליח לכבוש את אסיה. במאה הרביעית לפני הספירה, במסגרת מסע כיבושיו רחב הידיים, שמע אלכסנדר מוקדון את האגדה והחליט להתיר את הקשר, אך כל ניסיונותיו עלו בתוהו. כשפקעה סבלנותו, שלף אלכסנדר את חרבו ובמהלומת להב עזה חתך את הקשר הסבוך.
נראה כי גם בפרשת פשיטת הרגל של פישמן חייב הציבור להניף את החרב ולחשוף את נתוני האמת על המפולת הזו ולהעניש את כל האחראים - אלה שהעניקו את האשראי ביד רחבה ובלב חפץ, ואלה שקיבלו אותו. הכסף שפישמן אינו מסוגל להחזיר שייך לציבור, כפי שאמר המנהל המיוחד שמונה לנהל את הליך פשיטת הרגל בדברים שהשמיע בבית המשפט: ראוי להצביע על-כך שנושי החייב הם, הלכה למעשה, הציבור הרחב, כיוון שהחובות הם לחברות ציבוריות.
על-פי החומרים שהוגשו לבית המשפט, מסתבר כי במשך שנים עסק פישמן בהעברת נכסים לחברות בלתי-משועבדות של אשתו וילדיו. זה ועוד: בחברות הפרטיות של פישמן לא נשמר ממשל תאגידי, כפי שמחייב החוק, ולא נכתבו פרוטוקולים. מן הטעם הזה אין ברירה אלא להעביר את תחום החקירה הציבורית מפישמן אל מערכת הבנקאות שאפשרה את קיום השיטה.
במצב הדברים הנוכחי, במסע הקשה לחשיפת האמת, נראה כי בדוגמת השיטה האמריקנית, חייב משרד האוצר להקים צוות משימה מיוחד המורכב מרואי חשבון, חוקרי מס הכנסה ומומחים של אגף המפקח על הבנקים. תפקידו של צוות משימה זה יהיה פשוט: להקפיא את כל חשבונות הבנק האישיים והעסקיים של פישמן ובני משפחתו; לפשוט במקביל ובו-זמנית על משרדי פישמן, אשתו וצאצאיהם, ולהחרים את כל המאזנים השנתיים של חברותיהם, או החברות שהם שותפים בהן, בטווח של 15 שנים לאחור. מן המאזנים ניתן יהא ללמוד לעומק את כל נושא העברת הנכסים מפישמן לבני ביתו. ולבסוף: להוציא לכל החבורה הזו צו עיכוב יציאה מן הארץ עד מיצוי חקר האמת.
ואולי בשעה זו נכון יהיה להודיע לבנקים הראשיים ולבעליהם, כמו שרי אריסון, כי יישלל מהם הרישיון לעסוק בבנקאות.
