לא פעם יצא לי לשמוע על בנות שרות שמתמודדות עם בעיות ביטחוניות במהלך שירותן. לדוגמה, כאשר בת משרתת בשרות לאומי במקום בו אין תחבורה ציבורית והבת נאלצת להיות תלויה במוניות או בטרמפים מתושבים מקומיים, כאשר מיקום דירת שרות לעיתים בקצה מרוחק ביישובים ולעיתים בשכונת עוני או בבניין עם שכנים לא סימפטיים במיוחד, וכדומה. בת השרות יכולה להרגיש לא בנח בעצם הנוכחות בדירה במקומות אלו, שלא לדבר על מקרים בהם שכנים ניסו להיכנס לדירה של בנות השירות. מקרים חריגים הם כאשר יש גניבה בדירת שרות והבנות נאלצות להתמודד עם הסיטואציה בתור האחראי הבוגר למרות שהן בסך-הכל בנות 18.
בעיה נוספת איתה מתמודדות בנות השרות היא פגיעה נפשית המושפעת לרוב מחוסר מענה ראוי כלפי הבנות. זה מתחיל בתהליך בחירת השרות. תהליך ארוך ומייגע שדורש מהבת לבוא לימי מיונים וראיונות במספר מקומות בהם היא מתעניינת. הבת משקיעה כסף וזמן בנסיעות ארוכות בימים אלו, ולבסוף יכול להיות שהיא תקבל תשובות שליליות ממקומות רבים, ותצטרך לפנות למקומות חדשים ולעבור את התהליך שוב. בנוסף, יש מקומות שרות שמזמינים מספר רב של בנות למיונים כשבפועל יש להם אפשרות לקבל מספר מצומצם מאוד של בנות לתקני השרות במקום. תהליך זה סוחט נפשית את הבת עוד לפני תחילת השרות.
הפגיעה הנפשית ממשיכה גם במהלך השרות כאשר הבת מתמודדת עם קשיים שונים ולא תמיד עומד לרשותה ליווי צמוד וזמין שיעזור לה להתמודד עם קשיים אלו.
יש שיגידו שאחריות הבת לבדוק בצורה יסודית את המקום בו היא בוחרת לשרת לפני הגעתה למקום. אך בדרך כלל לבת אין מספיק מודעות בכיתה יב' (זמן תהליך המיונים) לבעיות שהיא עלולה להתמודד איתן במהלך השרות. יתרה מכך גם כאשר הבת מעוניינת לברר בצורה יסודית על מקום השרות לא תמיד הנהלת המקום משקפת לה את ההתנהלות והתנאים האמתיים במקום.
לסיכום, אני בעד שרות במסגרת השרות הלאומי, שנים אלו תורמות רבות למדינה ולבנות המשרתות עצמן בבניית אישיותן, בסיפוק עצמי ובחינוך לעשייה למען הכלל . אך אני חושבת שצריך להגביר את רמת הפיקוח והאחריות במסגרת השרות הלאומי עצמו ובתהליך המיונים שלפניו. בנות השירות הלאומי נותנות כל כך הרבה מעצמן למען המדינה, ומגיע להן לחיות בתנאים בסיסיים ומכבדים במיוחד בשנים אלו שמוקדשות כל כולן לנתינה.