בסוף שנת הלימודים האחרונה בישיבה התיכונית בה למדתי, עמדתי בפני צומת כמו כל נער דתי-לאומי בישראל המתלבט מה לעשות בשנה שאחרי לימודי התיכון; האם ללכת לישיבה או למכינה קדם צבאית? או אולי להתגייס ישר לצבא? וכאן, לראשונה בחיי, הייתי צריך להחליט בכוחות עצמי החלטה משמעותית לחיי הבוגרים. הבחירה בהכנה לחיים בישיבה או מכינה הייתה הבחירה הברורה לכל נער חובש כיפה סרוגה בישראל באותה העת, כשהאלטרנטיבה היחידה הייתה להתגייס לצבא מייד בסיום התיכון. באותה שנה, שנת 2010, המושג "שנת שירות" היה מושג 'חילוני' וכמעט לא מוכר לציבור הדתי-לאומי. לעומת זאת בחברה הישראלית הכללית, שנת שירות הוא מסלול מוכר ומבוקש המקבל יחס אוהד.
פרויקט "שנת השירות" הוא פרויקט שנתי הממומן על-ידי משרד הביטחון ותנועות נוער שונות, הכולל התנדבויות בשכונות מצוקה, במוסדות חינוך פורמליים ובלתי פורמליים, וכן במסגרות קהילתיות מגוונות. בני הנוער שסיימו תיכון ויוצאים לשנת שירות, מתחלקים לחבורות על-פי תנועת הנוער לה הם משתייכים ומיקום העשייה החברתית. הבחירה בשנה זו מהווה לימוד ערכי לבוחרים במסלול זה ותורמת רבות לאוכלוסיות החלשות בפרט ולחברה הישראלית בכלל. על-פי תחקיר הנעשה לאחרונה על-ידי חדשות ערוץ 2, כשלושת אלפים בני נוער בשנה בוחרים לעשות שנת שירות והביקוש רק עולה. עוד נתון העולה מהתחקיר הוא שכארבע מאות אלף ילדים נהנים בכל שנה מפעילויותיהם של הנערים שבחרו במסלול.
שנוי במחלוקת באופן מפתיע, על-פי אותו תחקיר עולה כי משרד הביטחון הפסיק לתקצב פרויקט זה ועתידו של הפרויקט אינו ברור. למרות העידוד בחברה הישראלית לשירות התנדבותי, משרד הביטחון עלול לגרום לכך שמפעל אשר תורם רבות לחברה הישראלית ומהווה בניית בסיס ערכי-חברתי לבני נוער רבים, עלול להצטמצם משמעותית. ניתן לראות כי היחס לפרויקט מצד משרד הביטחון הוא משני על-אף העובדה כי אחד מכל שלושה בוגרי שנת שירות יוצא לקורס פיקודי בצבא, פי שלושה משאר המתגייסים.
משרד הביטחון הוא לא היחיד ביחסו השנוי במחלוקת למתנדבי שנת השירות. בשנת 2008, חברי גרעין "נחשון" של תנועת הנוער "בני עקיבא", התנועה הדתית לאומית הגדולה בישראל, פרצו את הדרך לבחירה חדשה בה יוכלו לבחור תלמידי כיתות י"ב בוגרי התנועה לעשות שנת שירות כמו בני הנוער בשאר חלקי החברה הישראלית. פורצי הדרך קיבלו בתחילה יחס מזלזל מצד גורמים רבים בציבור הדתי-לאומי. הבחירה בעשייה חברתית לפני תהליך חינוכי-רוחני בישיבה או במכינה קדם-צבאית נתפסה כילדותית. בנוסף לכך, גם גורמים מתוך תנועת "בני עקיבא" התלבטו האם לתמוך באותם חברי גרעין, דבר שהיקשה עליהם בתחילה אך לא מנע מהם להתחיל בעשייה החברתית באותה שנה. מה שהניע אותם הוא הרצון לבניית אישיות ועולם ערכים עשיר כשרגישות ועשייה חברתית עומדות בבסיסו.
גם אני זכיתי, ביחד עם חבריי לגרעין מתנועת "בני עקיבא", לבחור במסלול "שנת שירות" לפני השירות הצבאי. לדעתי, בחירה זו הייתה חלק מתהליך פורץ דרך אותו הובלנו בחברה הדתית-לאומית וגם אני קיבלתי יחס לא אוהד בתחילת הדרך. בעקבות ההשפעה העצומה של הגרעינים הראשונים שעשו שנת שירות, הן על האוכלוסיות החלשות והן על המתנדבים עצמם, היחס למסלול התהפך וכיום יש תמיכה גדולה מצד תנועת "בני עקיבא" וחלקים רבים מהציבור הדתי-לאומי בוחרים במסלול זה. בשנים האחרונות נפתחו גרעינים ומקומות התנדבות שנתמכים על-ידי "בני עקיבא" המוכוונים לעשות שנת שירות.
כולי תקווה שהתפיסה החברתית על בוחרי מסלול "שנת השירות" והשינוי שהתחולל בחברה הדתית-לאומית בבוחרים במסלול זה, תהווה דוגמה למשרד הביטחון ותגרום לכך שהפרויקט ימשיך להיות מתוקצב, כי הרווח יהיה כולו שלנו.
