זכותו של כל יהודי לבחור לו את דרכו הרעיונית וגם להביע אותה בגלוי ולעיני כול. זכותו של כול אחד ואחת לשנות את אורח חייו ולהגן על דרכו החדשה בפרהסיה. מי שחושב שהיהדות כובלת איש, איש באזיקיו לדרך כפויה הרי שהוא טועה. לא לחינם נאמר על-ידי חכמנו כי "בדרך שאדם רוצה ליילך מוליכים אותו". גם בשמיים קיימת הסכמה לבחירתו של היהודי תוך לקיחת הסיכונים של תוצאות הדרך שבחר, אבל לבחור את דרכו רשאי כל אחד ואחד. הבעיה איננה הבחירה אלא הצביעות, ולזה יקרא ביהדות: חילול השם.
לא לחינם הטביעו חז"ל את הפתגם המריע כי חילול השם הינו של "מי שעושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס". בהבנת פסוק זה לא צריך לנדוד למרחקים עצומים. יהודי הלבוש בצלם חרדי וחובש לראשו כיפה אך מופיע בכל בימות הסחי וניבולי הפה הוא הדוגמה למה שחז"ל המשילו, ולימים נאמר שאין עבירה גדולה שנעשית מזו ששמה חילול השם. חילול השם הוא המצב שבפרהסיה מוכיח אדם בחזות תורתית כי כל מאוייו הם לא רק גשמיים אלא טמונים בקרקעית הסחי והעבירה. והליצנות היא המראה הקודרת ביותר של עוברי עבירת חילול השם. לא במקרה פותח ספר תהילים - שחובר בידי דוד מלך ישראל, ב"אשרי האיש". בתחילה זה "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים", ואח"כ זה ממשיך ב"אשרי האיש אשר לא עמד בדרך חטאים" ולבסוף ה"אשרי" הגדול מבין השלושה הוא כאשר האיש לא ישב במושב לצים. והכול משום שעצת רשעים עוד אפשר להפר ומדרך חטאים עוד אפשר להוריד את היהודי, אבל כשהוא יושב נינוח במושב לצים, אזי, כבר לא תועיל לו שום ביקורת והסבר כי הוא יהפוך הכול לשחוק ולעג. הליצנות היא הקליפה הקשה ביותר של האדם, כי מאחוריה אין יותר שכל ורגש אלא גיחוך שדוחה את הבינה והתחושה מחוץ להחלטה האנושית. יהודים חרדים - הלבושים בבגדי היהדות, ואשר הפכו את היהדות ואת חיי התורה ל"סאטירה" ומתארחים במאורות השחוק והלעג לאלוקי ישראל, הם הדרגה הנמוכה ביותר של חילול השם. הליצן קובי אריאלי הוא בימינו גדול מחללי ה', והעובדה שאיש מרבני הדור אינו מנסה לצאת נגד האיש הזה ונגד שאר חבריו הא דוגמה לכך שדורנו נמצא בתחתית המשל המקראי של ספר "שופטים", שבו נאמר "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". כלומר, כל אחד עושה את מה שהוא רואה בעיניו כישר, גם אם זה בעצם הדבר הכי עקום ביהדות.
לא אכנס כאן לדיון על מהות הסטירה ועל הזכות של כל סאטיריקאי לפעול ללא "קוים אדומים", גם אם אלה פוגעים ברגשות רוב רובו של הציבור. הפעם הויכוח שלי איננו עם אותם אתאיסטים שמנצלים במה וערוץ אנטי דתי כדי לפגוע ברגשות רוב רובו של הציבור היהודי. הויכוח שלי הפעם איננו עם אלה שניבול הפה ותרבות השוק והסחי הפכו להם לדגל תרבותי שאותו הם רוצים לכפות על רובו של העם היושב בציון. הבעיה שלי היא עם יהודי הלבוש כחרדי והיושב עם מנבלי פיות ומשמיעי גסויות ומתבדח עימם גם על היהדות שאותה אמורים לפחות בגדיו וזקנו לייצג. ולאיש הזה- קובי אריאלי שמו, אין גבול של בושה כאשר הוא שומע מחבורת "גב האומה" - בערוץ הטלוויזיה ששם את דגלו להוקיע את תורת ישראל, כיצד חבריו, ובמיוחד חברותיו ל"פאנל", שמים לשחוק וללעג כל דבר היקר ליהדות, בתוספת של ניבולי פה וגסויות כאלה שבשום רשת שידור אחרת בעולם לא היו נותנים לזוהמה הזו לעבור בשידור חי או מת. ועם הכיפה השחורה שלו ועם זקנו השחור - מאפיר הרי שאריאלי איננו מתבלבל אלא שהוא שופך עימם קיטונות של ליצנות, גם כשמדובר בלעג לילודה יהודית ולכל עניין חיי האישות, ובלשון הגסה והבהמית ביותר.
הסיבה המרכזית שהתורה (בספר "שמות" ואח"כ בספר "דברים") יוצאת בשצף קצף ומבליטה את עמלק כהעם המוקצה ביותר על-ידי הקב"ה היא בעצם היותו של עמלק העם הראשון ש"קרר" את מי האמבט של הקב"ה וקפץ לאמבט הזה כדי להילחם בישראל ולנסות לפגוע בקב"ה, שישראל הוא עם בחירתו. אומנם עמלק נכשל באותו ניסיון מדברי והוכה ע"י יהושע בן נון אך הוא "קרר" את מי המרד עבור שאר העמים ונתן להם תקווה לקפוץ אף הם למימי המרד בהשם, ולנסות להכות בישראל כדי להוכיח את נמיכותו של עם השם. וכך גם קובי אריאלי. עד שהלץ המתלוצץ הזה לא הופיע על אקרן הטלוויזיה - בתוכניות ההומור נגד היהדות, הרי שאיש מבין חובשי הכיפות לא חלם להתמזג עם ליצני הדור, ועוד לסייע להם לספק בדיחות על תורתנו הקדושה ועל אבותינו ואימהותנו הקדושות. אבל אריאלי "קרר" לכל "שבבניק" וקל דעת, מפליטי הפליטים של היהדות החרדית, את אמבט הליצנות ונתן לכל זב ומצורע - בבגדי שחור ולבן, את ההיתר להפוך ערב של ליצנות ל"שיעור ביהדות".
דברי בלע אריאלי יושב שוב ושוב - במסגרת "גב האומה", עם הקיצוניים שבאויבי היהדות ומספק להם לגיטימציה לעלוז ולשחוק על ערכי אבותיו, והכול כמובן תמורת פרסום ו"ליטרת הבשר". האיש הזה - שהפך את היהדות לליצנות, רק כדי לנסוק כלכלית, שומע את דברי הבלע האפיקורסים של אלה שמתגאים שהם נושאי דגל המלחמה בקב"ה, וצוחק עימם מלוא פיו מהלצותיהם האנטי דתיות ומהאפיקורסיות המושמעות לקהל הצופים בלשון המזוהמת ביותר ובגסות רוח שאין לה רע, ושימי תוכנית הסטירה ההיסטורית, "ניקוי ראש", היו ימים "פוריטנים", "שמרניים" ונקיים לעומתה.
אם אריאלי עדיין לא שכח משהו מתלמודו הישיבתי בעבר הרי שהוא יודע היטב כי מוצאי שבת קודש הוא הפתח להמשך השפע של השבת לכל השבוע שבא עלינו לטובה. והנה, מידי מוצאי שבת זו ו/או אחרת מופיע אריאלי בחברת חבריו האנטי דתיים ו"משפיע שפע" של גסות פה ורוח לכל עם ישראל. את ה"סעודה הרביעית" של מוצש"ק החליף הלה במטר של האזנה וסיוע לניבולי פה, ואילו את דוד המלך החליף הלה באפיקורוס המתלהם ששמו
ליאור שליין, ושדוגמת חייו של האחרון היא בדיוק האנטי תזה היהודית לחיי תורה ומשפחה בריאים. תמהני כיצד יש לו - לקובי אריאלי, את העוז אח"כ לברך את בני ביתו ב"שבוע טוב"...
אריאלי מנסה למכור את ליצנותו המסחרית ב"ציזבט" הנדוש כי הוא ה"דבק" שבין החילוניים לדתיים. אם באמת הוא סבור שהחרדיות האותנטית איננה מתאימה לחברה הישראלית החדשה, שאיתה, כביכול, כרת ברית הרי שזו צריכה להיות גם "ברית דמים". ואם כך, מדוע אריאלי איננו יוצא למילואים חודשיים מדי שנה בשנה, ואילו את בניו ובנותיו הוא בוודאי לא ישלח לצבא שבו הוא מנגח (בהומור כמובן...) את היהדות החרדית?
אבל, כמו שכתבתי בתחילה הרי שהבעיה איננה רק אריאלי אלא במיוחד "גדולי ומאורי הדור". רק לפני כשלושים שנה לא היה מעז פרחח חרדי לעשות צחוק ממנהגי ומורשת ישראל. רבנות תקיפה הייתה מעמידה אותו על מקומו ומאלצת אותו לבחור בין "והיה מחנך טהור" לבין שליחתו "מחוץ למחנה". אבל בימינו אלה הפכה התקשורת החרדית לעיסה דביקה של הנהגה צפון קוריאנית עם הנפקת אפיקורסות בעלת כיסוי ראש, ואילו ה"גאונים" וה"צדיקים" הפכו ל"חותמות הגומי" של לבלרי העיתונות החרדית - הצפון קוריאנית.
זו זכותו של אריאלי לעשות צחוק מכל מה שלמד וגם ממה שפעם האמין בו אבל כדי שיפסיק את חילול השם שלו ויהפכהו לקידוש השם הרי שעליו לגשת דחוף לספר הכי קרוב לביתו ולגלח את זקנו ואח"כ פשוט להסיר את כיפתו מעל ראשו עד שבאמת הוא יבין כי עליו לעשות תשובה על מעלליו ועזרתו לאפיקורסים ולגסי רוח.
