תמורה לארנונה ברקת היקר,
עם כל הכבוד, את תושבי העיר לא מעניין הסכסוך האישי (והפוליטי) הקיים בינך לשר האוצר,
משה כחלון. השורה התחתונה היא שהם אינם מקבלים זה מספר ימים שירותים עירוניים, המגיעים להם בדין ולא בחסד.
איפה התמורה בעד הארנונה הגבוהה שהם משלמים לקופת העירייה? עם הפסקת השירותים לאזרח, מן הדין שהעירייה תחזיר דמי ארנונה לתושבים עבור ימי השביתה. אני מקווה שיקום עורך הדין שירים את הכפפה להגיש תביעה ייצוגית לעירייה בנושא.
ככלל אף ראוי שאֲמָנָה ברוח זו תיחתם בין שני הצדדים, ותצוֹרף להודעת הגבייה.
יתרה מכך, בניגוד לציפיותיך, השביתה לא בדיוק תתרום לך מנדטים בפריימריז בליכוד. נהפוך הוא, היא עלולה דווקא לפעול נגדך כבומרנג, כשתושבי העיר יזכרו לך ביום מִפקד את ריח הצחנה בבירה, ולא יצביעו בעדך. האומנם, ראש העיר, היָרשת וגם הִשְבַּתָּ את בירתנו?
טרור במשפחה למרבה הצער רצח בתוך המשפחה הפך כבר לחלק בלתי נפרד כמעט מהכרוניקה הפלילית. דפוס התגובה הציבורית והתקשורתית מוּכר: זעזוע, הנושא עולה לראש הכותרות, שומעים דעות מומחים. וזהו. אחרי יום אחד בלבד הדם מטואטא מתחת לשטיח, והכל שוב שב לשיגרה.
נכון, רצח מצמרר לא מצטלם טוב ולא די פיקנטי כמו למשל, הסיגרים והשמפניה של ראש הממשלה, סיפור שנמרח כבר חודשים בעיתונות. אולם אתם קולטים? מתבצע טרור (חייבים לקרוא לילד בשמו) בתוך המשפחה, שהיה צריך לזעזע את אמות הסיפים במדינה ולהדיר שינה מהרשויות הנוגעות בדבר.
אסור שהנושא ירד מסדר היום. צריכה להיות תוכנית חרום אסטרטגית רב מערכתית לטיפול בנושא, כדי למנוע את הרצח הבא. לא הכל פוליטיקה ורייטינג.
אין הצדקה לְרצח בעקבות רצח המשפחה במגדל, שוב היינו עדים לריטואל הקבוע בטרגדיות מסוג זה. כלי התקשורת האלקטרונית, וגם הכתובה, על-מנת למלא את המשבצת הראוייה באירוע המזוויע, הזמינו פסיכולוגים שיחוו דעתם על המניעים האפשריים לרצח.
אולם עם כל הכבוד לתקשורת, ולמרואיינים המלומדים, שמטרתם לספק את סקרנות הציבור בתעלומה זו, האם אין הם, שלא מדעת, נותנים לגיטימציה לרצח לאנשים בעלי ראש קרימינלי ולרוצחים פוטנציאליים? רצח הוא רצח, פֶּשע החמור ביותר שאין לו תַּקנה, ואין לו שום הצדקה. לכן ראוי להימנע מראיונות אלה. את המידע הנחוץ והרלוונטי יש למסור לרשויות הטיפוליות בלבד, ורק אותן לצייד בו. וּבא לציון גואל.
פסטיבל רגב אין ספק שעיתוי הליכודיאדה ביום השואה הבינלאומי בכלל, ודבריה המקוממים של השרה
מירי רגב על יחסי הציבור שהאירוע עשה לשואה, בפרט, מהווים ניצול ציני ופוליטי זול וּוולגרי של הזוועה ההיסטורית והטראומה הלאומית שידע עַמנו.
ועם זאת, לא סוד הוא, שבדומה לבני הזוג נתניהו, גם את מירי רגב אוהבים לשנוא, ולא רק בגלל הפה הגדול שלה. רגב מגלמת בדמותה את סמל הימין הקיצוני הממלכתי, וזו כבר סיבה למסיבה כדי שתהווה מטרה לחיצי ביקורת מכל עֵבר, ובמיוחד מהאליטה התקשורתית, האקדמית והפוליטית השמאלנית.
אין ספק שהמתקפה הביקורתית, הציבורית והעיתונאית הבלתי פרופורציונאלית עליה, חצתה את הקו האדום. דברי השרה נוצלו למתקפה פוליטית חריפה נגדה, לא פחות משהשואה נוצלה ככלי פוליטי בידה. ואת הפסטיבל הזה הגיעה השעה להפסיק.
פסוקו הרוצח ממגדל: איבד את ה(מ)צפון
רמטכ"ל איזנקוט: הוציא את הערמונית מן האש
דייויד מלך הפיל: (עשה) לינץ'
הזוג הנשיאותי החדש: טראמפולַנְיָה
שגרירות אמריקנית בבירה: בִּיבִּיסִיטֶר
השביתה בעיריית ירושלים: ועד אובדים?
שקיות עליך ישראל: שווה עשר?
בקטנה כת בני ברוך: דוקטור לייטמן ומיסטר הייד
