נוריות אדומות ברצח המזוויע במגדל טענו שהכתובת הפעם לא הייתה על הקיר. טרם פורסמו פרטי החקירה של הרוצח, אולם מדברי הורי הנרצחת עולים מאפיינים שבהחלט היו אמורים להצביע על הסוף הטרגי המר.
מתברר שהאישה בילתה את רוב זמנה בבית עם ילדיה, משום שבעלה לא איפשר לה חופש יציאה ושלט בה ובחייה. וכך דור הייתה למעשה משועבדת לבעלה, לגחמותיו ולרודנותו הגלויה או הסמויה עליה. למרבה הצער הכרוניקה הפלילית מוכיחה לרוב שיחס כזה לאישה מסתיים ברציחתה.
יתרה מכך, ההורים סיפרו שהאב לא קנה דבר לילדיו. חֶסר זה מילא הסב שקנה להם צעצועים ושיחק עימם. אולי גם נקודה זו הייתה יכולה להדליק נורית אדומה.
ראוי שנשות ישראל ומשפחתן ישימו לב לסימנים מקדימים ויתריעו עליהם לפני הרשויות הטיפוליות, כדי למנוע חלילה את הרצח הבא.
החזר עכשיו עם כל הכבוד, את תושבי העיר לא מעניין הסכסוך האישי (והפוליטי) הקיים בין
ניר ברקת לשר האוצר,
משה כחלון. השורה התחתונה היא שהם לא קיבלו זה מספר ימים שירותים עירוניים, המגיעים להם בדין ולא בחסד.
איפה התמורה בעד הארנונה הגבוהה שהם משלמים לקופת העירייה? עם הפסקת השירותים לאזרח, מן הדין שהעירייה תחזיר דמי ארנונה לתושבים עבור ימי השביתה. אני מקווה שיקום עורך הדין שירים את הכפפה להגיש תביעה ייצוגית לעירייה בנושא.
ראיון תמוה אני תמהה שעיתון דתי-תורני מכובד נתן במה ופתחון פה ל'נשות הכותל', הרחוקות מעולם המצוות, שמשתמשות בתפילה המחוללת באתר המקודש ביותר לעם ישראל, שריד בית מקדשנו, כקרדום לחפור בו ולחתור נגד המסורת היהודית המקודשת מדור לדור, תוך עירוב בין המינים ופריצת חוקי הצניעות. זאת לשם השגת המטרה הפמיניסטית, שאינה בוחלת בשום אמצעי, תוך שימוש בנשק הפרובוקציה, שלמרבה הצער הפכה במאבקן הפסול למטרת על בפני עצמה.
דומה שבראיון שהעניק העיתון לנשים אלה, שלא מדעת הוא רק חיזק אותן במאבקן למען חילול הכותל בפרט, והיהדות בכלל. הן קיבלו חינם אין כסף, את מה שהן כל כך צמאות לו - יחסי ציבור והכרה בהן, תוך מתן לגיטימציה כביכול לדרכן, ועוד בעיתון דתי, דבר המעצים הכרה לא ראוייה זו.
צר לי העיתון נפל הפעם במלכודת שלהן, כשהראיון הקצר, אך האינטנסיבי עימן, משָרת בדיוק את המטרות שלהן. אילו לא ידעתי שמדובר בעיתון דתי, הייתי סבורה שמדובר בביטאון רפורמי מגויס מטעם נשים אלה, המשמיע את קולן. טעות בכתובת?
גדולה מהחיים 20 שנה מלאו לאסון המסוקים. אין ספק שאיריס עדן, אלמנת קברניט מסוק היסעור, ישיש ז"ל, היא אישה גדולה מהחיים. אחרי שלושה אסונות שנחתו עליה בזה אחר זה - אובדן הוריה, בנסיבות קשות, ובעלה באסון המסוקים, היא מצטיירת כאישה חזקה, עצמאית, מפוכחת וריאלית. בדרך זו חינכה גם את בניה ועודדה אותם לעצמאות, למיצוי יכולותיהם ולמימוש עצמי ולאופטימיות.
יתרה מכך, כאישה מפוכחת, בנחישות ראוייה לציון, היא מתעלה מעל אסונה האישי ומכירה, מנקודת מבט אוביקטיבית, באחריותו של בעלה לאסון הכבד, שבו קיפדו חייהם 73 חיילים. נכון עשתה שלאחר שילדיה גדלו שיקמה את חייה ונישאה בשנית.
הבעל המנוח, בנוסף להיותו בעל נפלא ואב מסור, מצטייר אף הוא, כשמו, כדמות אופטימית ועליזה, השופעת אהבה, שמחת חיים וחוש הומור. בניגוד לאבות אחרים, ובמיוחד אנשי צבא, הרואים בצאצאים ממשיכי דרכם, גם ישיש, בדומה לאשתו, מפריד את חיי בניו מחייו ומתוך דאגת אמת לחייהם, לא רצה שימשיכו באהבת חייו - הטיִס. כל הכבוד!
