ב. תשע בעיות לקראת השבעת הנשיא
דונלד טראמפ ערך העיתון וושינגטון פוסט (לאו-דווקא מאוהדיו המושבעים) רשימה של תשע הבעיות, שיטרידוהו במדיניות חוץ, ואלו הן: המלחמה בדאעש, המלחמה באפגניסטן, משבר אוקראינה, הגרעין של
קוריאה הצפונית, הסחר עם סין, היחסים עם אירופה ועם נאטו, ההסכם הגרעיני עם אירן, ישראל והבעיה הפלשתינית והיחסים עם מקסיקו - ירושה קשה למדי של ממשל, שקלקל לא-מעט במדיניותו ברחבי העולם.
ג. כתביו צוות המחסלים מהיחידה למבצעים מיוחדים של חיל-הים האמריקני, שפשט על ביתו של אוסאמה בין-לאדן בעיר הצבאית אבוטאבאד בפקיסטן, בשנת 2011, חיסל את רב-המרצחים, ואסף מביתו אוצר של מסמכים, שרב-המחבלים צבר על דיסקים במעונו.
בן-לאדן תיעד כמעט הכל בדקדקנות, ועתה פרסמה הסוכנות המרכזית לביון מסמכים, שנאספו מדירתו - הנהלת חשבונות של אל-קאעידה בצד הוראותיו והרצאותיו ומכתבין לבני משפחתו - כנראה, כדי להדגיש את מורשת אובמה, שמתגאה בהוראתו לחסל את מנהיג המחבלים.
אין במסמכים משהו חדש, או רועש, אלא מכתביו למשפחתו, סיכומים של הנהלת החשבונות של אל-קאעידה והגיגיו על ענייני העולם. באחד ממכתביו - שכותרתו, "המכתב השלישי לעירק" - קבע בין-לאדן, שפלישת האמריקנים לעירק מיטיבה מאוד עם ארגונו. האם כיום, יותר מחמש שנים לאחר חיסולו, ולאחר ה'אביב הערבי', שהרס את רוב המדינות המוסלמיות במזרח התיכון - ניתן לראות זאת כמותו?
ד. סילוק תוחלתו של סרג'נט בואי ברגדאהל לקבל חנינה, או מחילה, מידי הנשיא העוזב אובמה נכזבה. עתה נותרו הוא ופרקליטיו עם הטיעון, שהצהרותיו של הנשיא טראמפ במסע הבחירות שלו זיהמו את התהליך המשפטי.
בר-מזל יותר היה טוראי לשעבר ברדלי מאנינג (שכיום עונה לשם טוראית צ'לסי מאנינג), שנידונ/ה ל-35 שנות מאסר על הדלפת מסמכים מסווגים לויקיליקס, להורדה בדרגה ולסילוק בקלון מהצבא. לפני עזיבתו את הבית הלבן חנן אותו הנשיא אובמה, והוא ישוחרר ממאסרו בכלא הצבאי במחנה פורט לוונוורת בקנזס, ויסולק מהצבא האמריקני.
אלא שאליה וקוץ בה: כיוון שי/תסולק מהצבא בקלון, יישללו ממאנינג הקצבאות המיוחדות והטיפולים הרפואיים, שהיו אמורים להינתן בגין היותו/ה טראנסג'נדר.
ה. רעדו אמות הספים ועד עובדי נמל אשדוד, מהחזקים בארצנו, החליט לנטוש את ההסתדרות "החדשה", ולעבור להסתדרות העובדים הלאומית. ההודעה על כך - כמה חודשים לפני הבחירות ליו"ר ההסתדרות, הקפיצה את ראשי ההסתדרות. אם יממשו עובדי הנמל את זממם, זו יכולה להיות מפולת אדירה, ואמות הספים של ההסתדרות רעדו בשל כך. ראשיה נזעקו לאשדוד, כדי לכבות את השריפה - אולי מאוחר מדי.
הייתי פעם - לא באשמתי מאורגן בוועד גדול וחזק (במעשייה האווירית), שעשה הכל למען ההסתדרות, וקיבל תמורה הולמת על כך. לכן, אני מבין את שני הצדדים. מצד אחד, טוענים
עובדי הנמל, שתמרנו אותם לשבות כל אימת שראשי ההסתדרות נדרשו ללחץ כבד על משרד האוצר. כך, הם הושמצו על לא עוול בכפם, לטענתם. מצד שני עובדי הנמל תוגמלו מעל ומעבר, למרות קובלנותיהם.
האם זו נקמת
אלון חסן, היו"ר הקודם של ועד עובדי נמל אשדוד, שנשבע לנקום בהסתדרות על בגידתה בו?
אם יפרשו הוועדים הגדולים מההסתדרות, שאינה כוס התה שלי לחלוטין (ואני שמח להודות, שלא הייתי חבר בה מעולם), יכול החלום הישן של זאב ז'בוטינסקאי של שבירתה להתממש, לטובתה של המדינה - מעבר לחבלה, שגרם לה
חיים רמון בהיותו יו"ר ההסתדרות.
