שחר עולה על עולם בלעדייך

"מזמור לאסף" - לזכרו של אסף פילר ז"ל קיבלתי מחברת קיבוץ גונן, תקוה רובינשטיין, את הספר "מזמור לאסף", בהוצאת "פרדס", ספר המוקדש לזכרו של אסף פילר, בן למקימי קיבוץ משמר השרון, שנרצח מירי צלף סורי עת רעה בקר בשדות קיבוץ גונן ב-3.12.1958, קיבוץ אליו הצטרף מספר שבועות קודם לכן. אודה, מרגע שקראתי את העמוד הראשון, היה קשה להניח את הספר, המקפל חיים קצרים של אסף, שנולד ב-27.3.34 י"ד אייר תרצ"ד ונרצח ב-3.12.1958 כ"א בכסלו תשי"ט. והוא רק בן 25. אסף רק החל לבנות חיים חדשים עם חברתו לחיים, רק הגשים את החלום לבנות בית קיבוצי על הגבול, והכל נמחה באבחת כדור מוות שנטל את חייו. יפה עשו חבריו והעורכת, הילה אלקיים, אחייניתו של אסף, שבחרו את השם "מזמור לאסף". אסף, משורר תהילים ע"ג, הכואב "שְׁלום רְשָׁעִים אֶרְאֶה ... רְשָׁעִים שַׁלְוֵי עוֹלָם הִשִּׁיגוּ חַיִל", התחבטויות מחבר מזמור ע"ג לא ריפו ידיו לדבוק במחויבות לאמץ נכסי רוח הומאניים ואנושיים ולהימנות רק עם "בָּרֵי לֵבָב". נראה, שאסף פילר, כמו אסף משורר מזמור ע"ג, נשאר נאמן לעולם של טוהר, לעולם של "בָּרֵי לֵבָב", אותו מציב המשורר כתמרור דרך. אסף פילר היה אחד מקבוצה של כ-50 צעירים, שנבחרו בפינצטה כדי להימנות לחיילי יחידה 101, שהוקמה באוגוסט 1953 ופעלה כיחידה עצמאית עד ינואר 1954 עד שצורפה לגדוד הצנחנים 890 בפיקודו של אריק שרון.

איש רגיש

למרות מחלוקת גדולה, שיש לי על דרכי הפעולה של יחידה 101, אני מתייחס בכבוד ובהערכה רבה למסירות ולנכונות אין קץ של אסף פילר וחבריו לתת מעצמם למען החברה בה גדלו. הם בחרו לעשות כמיטב יכולתם למען מה שנראה להם חשוב וטוב לביטחון מדינת ישראל. לכן אני מצניע דעתי וביקורתי הנוקבת על שחיילי 101 ביצעו פעולות שאסור היה לבצעם, כמו: גירוש כל הבדואים משבט העזזמה מאזור חולות ניצנה אל מעבר לגבול בספטמבר 1953, ערכו סיורים אלימים בתרקומיה, בנחל קידרון, ביצעו פעולות צבאיות בבית חורון ובית צוריף. בוודאי, לא אתנצח עם פעולת הנקם בפטרה לאחר רציחתה של שושנה הר ציון, שביצע אחיה, אחד מעמודי התווך של 101, וגם לא עם שלל פעולות צבאיות, שבוצעו ברצועת עזה בימי היות היחידה עצמאית וגם בימים בהם צורפה לגדוד 890. הספר נכתב בכישרון רב על-ידי אחייניתו של אסף, שלא הכירה את דודה, אך היא זיכתה אותנו בהיכרות עם מי, "שעל-פי כל התיאורים היה איש רגיש ערכי ומוסרי ועם זאת השתתף בפעולות, בהן היה חייב לנטרל אותו חלק המזדהה עם אנושיותו של האחר ולפעול כלפיו באכזריות" (עמ' 30). הקורא שותף במהלך הקריאה לשאלה של הכותבת והמראיינת הילה אלקיים - "כיצד היה בוחר אסף להתמודד עם ההכרה בפוטנציאל האכזריות שבתוכו, לולא נפל בעצמו קורבן לאכזריות כזאת", שאלה שאינה מניחה לדורנו, דור של נוער טהר חלומות, עליו מקונן בכאב טשרניחובסקי, השואל מדוע במכוון ובמודע עלינו על שרטון של בזבוז חיים, בזבזנו חיי עלומים טהורים שנולדו לחיים.

בלעדייך

בחוברת שיצאה ב-1959 ביום הזיכרון ליום השלושים למותו של אסף כתב ינון נאמן שיר כואב, שחובק בחובו אופטימיות רבה - ... וּכְבָר שָׁחָר עוֹלֶה עַל עוֹלָם בִּלְעָדֶיךָ וְשִׁמְשׁוֹ מַבְהִיקָה כְּתָמִיד.... השיר מסתיים בתהייה הנוצרת בחובה את זיכרון המחיר הכבד - וְרַק אָנוּ נוֹטְלֵי זִכְרְךָ לֹא נִצְעַד עוֹד כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, אַף כִּי גַּם לָנוּ רִגְעֵי שִׁכְחָה, לֹא נִשְׁכַּח, נִשָּׁאָהוּ עַד תּוֹם" אני נכבש בשטף הקריאה של "מזמור לאסף" והולך שבי אחר דמותו של אסף וגלריית הדמויות המגוונת והמרשימה, שליוותה אותו בקיבוץ משמר השרון, ביחידה 101 ובקיבוץ גונן, אני נאחז בדממת הצעקה של המשורר שאול טשרניחובסקי ב"ראי אדמה"- "פִּרְחֵי פְּרָחִים בְָּך טָמַנּוּ רַעֲנָנִים וּבְהוֹד". איני יכול להרפות מהשאלה של המשורר מדוע נגזרה עלינו מציאות של טמינת פרחי עלומים טהורים ונקיים כמו אסף "וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם ... בְְּּטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת אוֹר נִבְטָם" (ראי אדמה). ברשימה זו אני תוחם עצמי במגבלות המקום שניתן לי, אני מקפח דמויות רבות ושלל אירועים. אך אינני יכול לפסוח על הערה, שהיא אולי שולית ונאמרה באגביות מה על-ידי האחות שולמית והיא למעשה חושפת את ערוגת הערכים, שבתוכה נבט וצמח אסף פילר. וכך אומרת האחות שולמית - "לאבא שלנו קראו "הצדיק", "יא-גרויסא צדיק"....אבא היה באמת צדיק..." עמ' 148. על האבא הצדיק "בר הלבב" עוברים ייסורי משורר תהילים ע"ג. אבא שהקדיש מחייו לטיפוח הפרדס, נתן מנשמתו לכל עץ, צריך להתמודד עם העלמות מפעל חייו למען יעדים שלבו ממאן להשלים איתם והוא נוצר את הכאב באותה דממה זועקת שעולה מהשיר "ראי אדמה". קשה לעמוד מול דמות של אבא, שנתן מחייו למפעל של בניית מדינה, כשהוא נדרש להתמודד עם אובדן בנו ואובדן מפעל חייו - העצים שהוא טיפח. בכל עץ ניגרה זעתו וניתן לו מלוא החופן של אהבה וגם ימים ארוכים של עבודה קשה. הפרדס שטיפח נכרת. ואתה הקורא, שמלווה את סיפורה של גלריית דמויות מגוונת, נשאר בסיום הקריאה כורע תחת כובדם של סימני תהיה וסימני שאלה ועם חשש כבד לקראת מה אנחנו הולכים. כשהאבא הצדיק של אסף, איש דור המייסדים, נדרש להתמודד עם אובדן הבן ואובדן מפעל חייו.... שהוא מפעל חיינו בארץ הזו.