א. אבוי, יש שופטים בירושלים פסיקת בג"ץ בעניין עמונה מדגישה יותר מכל, שאבוי, יש שופטים בירושלים, והם בעד שונאינו ואויבינו ונהנים לפסוק נגדנו.
מעבר לצורך לשפות את מתיישבי עמונה על רשעות ההחלטה נגדם ועל ביצועה, צריכה עכשיו הממשלה לשנס מתניים ולשנות את הרכב בית המשפט העליון, כדי שיפסיק להשתולל בהחלטות נגד העם היהודי.
אחרי חמישים שנות שלטון בירושלים, בשומרון וביהודה, הגיע הזמן שגם זכויות המתיישבים היהודיים בהם יוכרו גם על-ידי רשויות הממשל הישראלי, ובעיקר, על-ידי בית המשפט. זכויות אדם יש גם ליהודים, שזכאים לשבת בכל אתר ואתר בארצנו ולא רק לאויבי המדינה, שממומנים על-ידי שונאינו.
ב. לקרוא לילד בשמו את תושבי עמונה גירשו מבתיהם בלוליינות משפטית. אומננם זה היה צפוי מראש, ועדיין זה גירוש. צריך לזכור זאת היטב לדראון למדינתנו.
כך גם עשו לתושבי גוש-קטיף, שחלקם עקורים עד היום. כך, שאיני קונה את ההבטחות לפתור את בעיית המגורשים מעמונה מיד. מאז הפוגרום בגוש-קטיף נותרו עשרות מגורשים הרוסים וללא פתרון למצוקה, שיצרה ממשלת הרשעה, כמובן, באישור בג"ץ.
ג. חורבן הבית בהקשר לגירוש מעמונה בעידוד בג"ץ, נזכרתי בדברי חכמים. מסכת בבא מציעא קובעת, "אמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ... אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" (דף ל', עמוד ב'). כלומר, ירושלים חרבה משום ששופטיה דנו בה בקשיחות דווקנית רק לפי הדין, ולא התחשבו במתדיינים.
ד. מילת זכות השוו את הגירוש מעמונה א', לפני כתריסר שנים, לגירוש הנוכחי. דבר אחד חסר לחלוטין בפרק ב', הנוכחי, בגירוש, והוא זדון השלטון ותאוותו להכות במתיישבים שנואי-נפשו, בעידודה של תקשורת עוינת, שואפת נקם ותאבת הרס בתי יהודים.
ה. מעז ייצא מתוק כשנתיים אחרי גירוש היהודים מביריה, שליד צפת, גורשו הבריטים מהארץ, וקמה המדינה.
בעת הפוגרום ביהודי קטיף, גרו ביהודה ובשומרון כרבע מיליון יהודים. עתה גרים בהם כחצי מיליון יהודים. אני מקווה, שמעז ייצא מתוק, והמכה, שקיבלו אנשי עמונה - ובעצם, כל הרוצים בהתיישבות יהודים בארצנו - תניע גידול ניכר בהתיישבות בכל רחבי הארץ.