שובו הצפוי של
אהוד ברק לחיים הפוליטיים מעורר לא מעט שאלות ותהיות לאן פניו של האיש מועדות. הוא אומנם לא מודה בגלוי שיחזור, אך נותן בהחלט איתותים ורמזים שאלה אכן הם פני הדברים.
כמו בעבר, גם עכשיו הוא עדיין שנוי במחלוקת קשה ביותר על דרכו, ועדיין אין איש שישכיל באמת לפצח אותה או-תו-תו. כי ברק, יש לזכור, הוא אדם מסתורי, וצפונות-ליבו הן סודו האישי.
הוא הותיר אחריו משקעים כבדים על מה שעולל במרוצת השנים, שבהן הוא כיהן כמנהיג-"עבודה", שהפכה בגללו לממש אבודה, לאחר שספגה לא מעט ייסורים, עם ריסוק אבריה ללא רחמים.
ספק אם אחרי כל העסק הביש שגרם לה האיש, יש מי שמוכן במפלגה הגוססת לקחת אותו לפעם נוספת, ואם אכן כן - תהיה זו ממש הפתעה מאלפת.
הייחוד עם זאת, ראוי להודות שברק הוא בכל זאת איש ברוך-כישרונות. יש לו את מה שאין לרבים אחרים: אינטליגנציה ו"איי.קיו" המטפסים למרומים, ואין עוד כמוהו בקי, מן הסתם, בעניינים העומדים ברומו של עולם. .
בלוחם ללא חת הוא העפיל לפסגות, ואין כמותו מעוטר באותות. גם כיום הוא נועז, בדיוק כפי שהיה אז, עם שמלה לגופו ב"אביב נעורים" של ימי בחרות, בעת הפשיטה הנועזת שלו לביירות, ועם זקן העוטה את פניו בימי הזדקנות, הוא מוכיח שאין עליו התיישנות. .
אז נכון שברק הוא אכן בלתי-צפוי, ורב הנסתר בו על פני הגלוי, אך החידה לגביו עוד נותרה בעינה: האם הוא יהיה המנהיג הראוי, או שמא הוא פרסונה נון-גראטה, שצריך להתבונן בו מלמעלה למטה - לפחות כדי להסיק מסקנות נדרשות.
