דירת האח הגדול

תביעה שהוגשה לבית המשפט בעניין סכסוך בין שוכר ומשכיר דירה הסתיימה בפסק דין מעניין, ופתחה צוהר עצוב לעולם של שוכרי הדירות. יניב בר-פינקלשטיין שכר מיהודה וכטל דירה בתל אביב לתקופה של מספר חודשים. הוא לא שיער, כי נקשר בחוזה שכירות דרקוני, ושהדירה אותה שכר אינה מחוברת לחשמל, ולכן עליו לדאוג לחיבורה על חשבונו הוא. לאחר מספר ימים החל לקבל הודעות מייל והודעות וואטסאפ מבעל הדירה, המזהיר אותו מההפרות קשות של חוזה השכירות. בעל הדירה היה צופה ביניב במצלמות הרבות הפזורות בבניין (בו לבעל הדירה עשר דירות) ובסביבתו, ומזהיר את יניב שיפסיק לדבר עם דיירים אחרים כי פחד "שיסכסך בינם ובינו"; שיניב מכניס לדירה כלבים; שיניב טורק דלתות הדירה "ומפריע" אגב כך לדיירים האחרים בדירה. ניסיונו של יניב לצאת מהדירה לא הצליח. בעל הדירה לא שיתף פעולה, ויניב נשאר בדירתו שליד נמל תל אביב עד לתום חוזה השכירות (פחות משישה חודשים). כל אותה תקופה - הפכה נוכחותו בדירה לאכזבה קשה ומרירה. האסלה לא עובדת? בעל הבית טען וצילם שהאסלה "סתומה" בגלילי נייר טואלט. אין חשמל? - יתכבד הדייר ויחבר את דירתו לחשמל, שהרי דירה אינה "באה" עם חשמל. קבעת עם אנשי מקצוע לתיקון בעיות בדירה? - תהיה בדירה בדקה שיתחשק לי; אז מה אם אתה עובד; אתה תהיה שם, כי ככה אומר החוזה. ולא? בעל הבית יקליט את שעת (הכוללת גם דקה ושנייה) כניסתך לבניין, וישלח לך התראה על הפרת חוזה השכירות. לבסוף קיבל יניב גם שיעור, שרעש אותו עשה, בטריקת הדלתות, "בתרבות האפריקנית מגרש שדות" (כך באחת ההודעות).

ה"הפרות" נוסח וכטל

יניב, כמו דיירים אחרים שתבעו את בעל הבית, מצא את עצמו מתדיין בבית המשפט לתביעות קטנות על זכותו לפרטיות, כשהוא דרש פיצויים בגין המעקבים וההטרדות הרבים מהן סבל בזמן שהשכיר את הדירה. יניב גם דרש את החזר הפיקדון שהפקיד (במזומן אחרי שההמחאה נפרעה) אצל בעל הדירה. לשאלה מדוע לא החזיר את 10,000 השקלים, ענה בעל הדירה בבית המשפט, כי יניב הפר הפרות רבות, יסודיות ועקרוניות של החוזה, ולכן לא מגיע לו ההחזר. במה חטא יניב? בכך שפינה את הדירה בשעה 11:52 ולא בשעה 08:00; בכך שהחזיר את המפתח באיחור; בכך שלא אפשר לבעל הדירה להיכנס לדירה ולהראותה לדיירים ממשיכים ובעלי מקצוע כל זמן שיחפוץ, גם כאשר יניב בעבודה; בכך שלא ערך ביטוח לדירה (למרות שהיה ביטוח לדירה ע"ש הבעלים); בכך שהכניס לדירה כלבים של מבקרים, כולל של אחיו שהביא לו אוכל; בכך שלא צבע את הדירה כאשר לא היה בכך כל צורך; ובכך שאפשר לדיירים פוטנציאליים להיכנס לראות את הדירה בלווית מתווך, גם כשהוא עצמו לא היה בה, למרות הסכמת בעל הדירה לתיווך ולניסיונותיו למצוא דייר אחר. השופט אלי ספיר דחה את כל טענות בעל הדירה. בית המשפט קבע, כי בעל הדירה הוא זה שהפר את חוזה השכירות, שכן מנע שימוש סביר ונעים בדירה המושכרת. בעל הדירה גם טען, כי האיחור (שלא היה) בהחזרת הדירה והמפתח מזכים אותו בפיצוי מוסכם ומוערך מראש ב-240,000 שקל. בית המשפט דחה טענה זו, כאשר קבע כי יניב פינה את הדירה יומיים לפני סיום החוזה, והאיחור בהחזרת המפתח היה כולו באשמתו של בעל הדירה. בכל מקרה, ציין בית המשפט, מדובר על סכום פיצוי מגוחך, מוגזם ובלתי הגיוני: חמישה חודשי שכירות עבור כל יום איחור.

ישלם 33,500 שקל

השופט ספיר אף העיר, כי המשכיר ביקש פעם אחר פעם לדחות את הדיון בתואנה שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להתייצב בשנים הקרובות (!), אך כאשר נקבע הדיון - הופיע כאילו לא אירע דבר. תביעתו של יניב התקבלה במלואה, וכטל חויב לפצותו ב-30,000 שקל וישלם גם הוצאות בסך 3,500 שקל. נראה, כי שוק הדיור החם בישראל בכלל ובתל אביב בפרט, מקבל צינון קט, כאשר בית המשפט רואה בהתנהלות אובססיבית ופוגענית של בעל הדירה - התנהלות חסרת תום לב, וכזו שפוגעת בהנאת שוכר הדירה בנכס. בעלי הדירות צריכים לשים לב, שהגם שהם בעלי הכוח במו"מ עם דיירים פוטנציאליים, לא כל הוראת חוזה - תיאכף בבית המשפט ללא הסתייגות. כנגד בעל הדירה אף נעשה תחקיר כלבוטק, אשר בדק את ההתנהלות השיטתית של בעל הדירה בגביית הפיקדון - ואי החזרתו - ופסק דין זה מצטרף לאחרים שניתנו נגדו הדירה באותה סוגיה. ומכאן עצה נוספת לשכרו: חפשו מידע בגוגל על המשכיר ותוכלו ללמוד מנסיונם של אחרים.