קריאת ההתמודדות האחרונה של הח"כית שלי יחימובי'ץ - על ראשות ההסתדרות, מעלה שוב שאלות הרבה יותר, וגם עקרוניות יותר, ביחס לדמוקרטיה ולליבראליזם, מאשר רק ויכוח זוטר סביב מאבק אישי על כס הארגון הטפילי ביותר שנותר בישראל - אולי קצת פחות מה"רבנות הראשית לישראל".
איגוד מקצועי לעובדים הוא דבר חשוב ביותר אבל כשהרעיון הזה מתורגם ל"דיקטטורה של העסקנים", הרי שגם קרל מרכס לא היה חותם על כך. הקומוניזם המעשי - שלנין, סטאלין וחבריהם יישמו אותו, בנה "איגודים מקצועיים" שהפועלים שם היו בקושי בוחריו, וגם זאת הם עשו מתוך אילוץ וכחלק מתפאורה. אנשי המפלגה - אותם עסקנים דשני כרס, הם אלה שבאמת ניהלו את האיגוד ואילו הפועלים נותרו פועלים עמלים ללא זכויות. בנתיים התפרק הקומוניזם אבל פה ושם נותרו כמה "ריקושטים" ממנו. כך למשל נותרה
קוריאה הצפונית אחרונת המדינות הקומוניסטיות הטוטליטריות בנוסח המפחיד ביותר, כך למשל עדיין קובה, ויטנאם ולאוס נקראות קומוניסטיות וגם אצלן
חופש הביטוי ורווחת העם והפועלים עדיין מזכירה את מה שהתרחש מעבר ל"מסך הברזל", כך נותרה הפדרציה היהודית ברומניה כארגון הקומוניסטי היחיד במדינה זו, שעדיין מזכיר את ימיו האפלים של צ'אושסקו האיום והנורא, וכך נותרה ההסתדרות בישראל אחרון האיגודים המקצועיים בעולם שמזכיר את "איגודי העובדים" מימי ברז'נייב הסובייטי.
לפני למעלה מעשרים שנה החל השר לשעבר -
חיים רמון שמו, בניסיון לפרק ממלכה ביורוקראטית שעל חשבון פועלי ישראל חגגו ראשיה בכל הקשור לשחיתות. בחלק מהמהפכה הזו הצליח רמון, ובעיקר בניתוק קופת חולים הכללית מההסתדרות, וכמו-כן בצימצום המנגנון הביורוקראטי הזה וכפיפותו ל
מבקר המדינה לעומת העבר שבו הארגון "ביקר" את עצמו בעזרת איש קש שנקרא "מבקר ההסתדרות". לפני שהוקמה ה"ההסתדרות הכללית החדשה" הרי שמשכורות של מחלקי התה שם הרקיעו שחקים עד עשרות אלפי שקל לחודש ששולמו ממיסי עמלי מפעלים שגם לחמשת אלפים שקל לחודש לא הגיעו. אבל מסתבר שעדיין קיימת דרך ארוכה לשינויים ולשחרור עמלי ישראל מהאיגוד הקומוניסטי שכפה את עצמו עליהם ונותר כנכס פוליטי בידי מפלגת העבודה. פרשת "איש הקש" ששמו אברהם דניאל ניסנקורן - המעוניין להנציח את עצמו לעד עולמי עולמים כיו"ר ההסתדרות, מוכיחה כי האיבר הסרטני הפוליטי הזה עדיין לא נגדע לגמרי מההסתדרות הישראלית, שרחוקה להיות איגוד מקצועי אמיתי. הרצון של ניסנקורן לבטל את הבחירות להסתדרות ולהנציח את עצמו לעוד ארבע שנים לפחות, מזכיר לי את החוק שעבר לא מכבר בפרלמנט הרומני ובו מי שגנב פחות מחמישים אלף דולר איננו נחשב עבריין פלילי. שני הדברים דומים בניסיון של ניסנקורן ועמיתיו מרומניה להעביר החלטות מפלות לטובת השליטים תוך אמונה שהעם כל כך טיפש שיעבור לסדר היום כרגיל. בשני המקרים מדובר ברעיונות מימי ברזנייב וצ'אושסקו הקומוניסטים לשעבר, שהמערכת הפוליטית והפרלמנטארית היו עבורם שולחן שח שבו היו מעניקים לציבור מט ואח"כ שותים לחיים. יתרה מכך, גם התקנה שלסיעה חדשה אסור להתמודד בבחירות להסתדרות היא תקנה אנטי דמוקרטית מבית המשפט שנקרא בתורה "שער סדום", וכל כולה נעשתה להנציח את שלטונם של בעלי "חוות החזירים", שעלייה כבר כתב גון אורוול.
השעה לחולל שינוי כדי להבריא באמת את ההסתדרות ולהופכה לאיגוד מקצועי הרי שיש לעקור ממנה את כל מחלקות ה"תרבות" ושאר המחלקות שבינן לאיגוד מקצועי אין ולא כלום, אלא שהן משמשות מאורה לטפילים מפלגתיים של מפלגת העבודה בעיקר, ובעשורים האחרונים גם של
ש"ס. חוקי התקש"יר אינם חלים על מאות הטפילים שם, ולא פעם השכלתם היא גם למטה משנים עשרה שנות לימוד, אבל עם שכר של איש מקצוע בכיר. וכדי לערוך מהפכה כזו יש לפתוח את השורות לכל איגוד מקצועי של עובדים להיבחר ועל-פי מפתח מקצועי תוך ביטול המפתח המפלגתי. כך ישרתו בהסתדרות הזו רק אנשים שעמל הכפיים הוא הרקע שלהם ושלא נחתו, כמו ניסקורנן למשל, מעולם עריכת הדין על-פי חברותו במפלגת העבודה. בכלל, ניסנקורן הוא אולי היו"ר האפור ביותר שהיה אי-פעם יו"ר ההסתדרות, גם יותר אפור מירוחם משל וחיים הברפלד. ההסתדרות העלתה בעבר עסקנים שכל רצונם היה ב"מקפצה פוליטית" כמו חיים רמון ו
עמיר פרץ למשל. העובדים היו בשבילם רק "שפן ניסויים" לשררה שחיפשו. את שינוי ההסתדרות צריכים לעגן גם ב"חוק האיגוד המקצועי" שיעבור בפרלמנט הישראלי. כיום, כשמפלגת העבודה באופוזיציה, זה הזמן וזו השעה לחולל שינוי כזה.
אינני ממעריציה של ח"כ יחימובי'ץ אבל האישה הזו - שכנראה הבינה כי לראשות מפלגת העבודה היא לא תחזור במהרה בימינו, היא אולי היחידה שיכולה להתחיל מהפך כזה. גב' יחימובי'ץ לא נולדה באמת במפלגת העבודה וכמי שגדלה בביתו של פועל בניין הרי שהיא זו שיכולה לסיים את מהלכיו של רמון, שבכל זאת צמח מהמפלגה ולא בא מבחוץ. ליחימובי'ץ יש מספיק אומץ להתנגש במערכת הקיימת ולהוביל לאיגוד מקצועי נקי ממפלגתנות, שאת צורך קיומו כבר למדה בבית אביה. וזה גם הסיכוי האחרון שלה לשקם את עצמה כפוליטיקאית מעשית ולא כעוד ברברנית של "אידיאולוגיות".
