ההודעה הדרמתית של
שלי יחימוביץ' על כוונתה להתמודד על ראשות ההסתדרות טומנת בחובה זרעים של רעידת אדמה שתהיה זהה בעוצמתה לרעידת האדמה שספגה תנועת העבודה כאשר הפסידה את השלטון ב-1977.
אז הציבור העביר את הגה השלטון לידי הליכוד כי הוא מאס בכל מה ששלטון מפא"י ההיסטורית סימלה עבור יותר מדי ישראלים: הקומבינות, התככים, הוועדות המסדרות, והדאגה ל"אנשינו".
40 שנה אחרי המהפך של 77, כמעט לא נותר זכר לאותו שלטון ומוסדות המפלגה מנהלים מערכות פריימיריז מגוונות, שאמנם אינן נטולות תככים ותכסיסים למיניהם אבל הן לפחות נראות כלפי חוץ דמוקרטיות. יש רק מקום אחד שכאילו קפא על מקומו, כאילו שמהפך 77 פסח עליו. זהו הבניין ההיסטורי של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב..
ההנהגה של הגוף הזה, שהיום יותר מתמיד יש תפקידים חברתיים חשובים ביותר, עדיין פועלת על אותו דיסקט של שנות ה- 60 וה-70 העליזות. היו"ר נבחר ללא בחירות, ההצבעות הן כמע אוטומוטיות, אופוזיציה היא רק לקישוט ומרכזי הכוח נשארו כמו תמיד בידי מי שעומד בראש ההנהגה, חבריו לקואליציה שאמנם מורכבת מסיעות פוליטיות אבל היא לא יותר מאשר חותמת גומי. ההחלטות החשובות מתקבלות בחדרי חדרים, בשיטת " המטבח של גולדה" שמוכרת מימי מפא"י
הנהירה חזרה בשנים האחרונות של ארגוני עובדים להתארגן בהסתדרות לא הצליחה להשפיע ולשנות את חוקי המשחק בבניין הוועד הפועל. העובדים אומנם הם בעלי המניות של ארגון זה, אבל רחוקים מאוד מלהשפיע על מי שיעמוד בראשו. כוחו של היו"ר נשען על חברים שבאים מהסניפים של ההסתדרות, מועצות הפועלים, שהם לכאורה ההנהלה של הארגון, אבל המוטיבציה שלהם להיאבק בהחלטות ש היו"ר לא מקובלות נראות קלושות ביותר.
כזכור היו"ר הנוכחי נבחר לתפקיד ללא בחירות ולמעשה הומלך על-ידי קודמו
עופר עיני, האיש הכל יכול. חוקת ההסתדרות קובעת כי אם אין מועמד מתחרה, לא עושים בחירות כאשר הנימוק הוא לכאורה הגיוני: חיסכון בכסף ומשאבים. בבחירות הקודמות התמודד
איתן כבל מול ניסקרקן אבל פרש מספיק בזמן כדי שההנהגה תוכל להחליט שאין צורך בבחירות.
עכשיו מגיעה יחימוביץ, כמעט משום מקום, ומודיעה כי היא רוצה להתמודד. המנגנון הקים של ההסתדרות נכנס לכוננות. בחירות דמוקרטיות הן לא הדבר הכי חשוב שם, ואם יש מנהיג, שלכל הדעות נחשב למצליח, אחראי, למה להחליפו? וגם אסור להתעלם מהעובדה שיחימוביץ' היא אשה. מתי בפעם האחרונה ועד נמל אשדוד ישב עם אישה כדי לתכנן בלגן במשק? לא ראוי.
הניסיונות עליהם דווח בתקשורת, שלפיו ניסקורן ואנשי יחפשו מתחת לאדמה את כל הדרכים כדי למנוע מהגברת להכנס לוועד הפועל עלולים לחזור ככמורגנ ללא רק להסתדרות אלא לתנועת העבודה בכלל. הציבור שאינו טיפש, ייזכר שוב בכל הדברים הלא טובים והמסואבים שקרו בתקופות הקודמות של המדינה. את המחיר תשלם שוב תנועת העבודה, ויהיו מספיק אנשים בצד השני של המפה שיזכירו לכולם מדוע אסור להחזיר את אנשי מפאי לשלטון.
אם באמת טובת התנועה כולה, אם הרצון לממש את הרעיונות החברתיים שההסתדרות מייצת, היה צריך ניסנקורן לקום ולומר ליחיוביץ" ברוכה הבאה, בואי תתמודדי והטוב בינינו ינצח.
אבל זה לא יקרה כי גם ידיה של יחימוביץ' אינן נקיות. הדיל הפוליטי שלה עם יריבה לשעבר כבל שקוף לחלוטין, והוא שוב בשיטת שמור לי ואשמור לך. גם כבל וגם יחימוביץ' לוקחים כאן הימור עצום עם מרחב אי-ודאות ענק, אבל מחיר התבוסה שלהם, עלול להיות לא רק אישי אלא אסון לתנועה אידיאולגית שלימה.
לא שהמצב במחנה השני טוב יותר. ב-40 שנות שלטונו הוכיחו אנשי הליכוד לא רק שלמדו את שיטות מפאי אלא אף התעלו על מוריהם. ע"ע הליכודיאדה האחרונה. אבל כמו בחיי נישואים, שלא ממש מוצלחים, האנשים מעדיפים כבר את הדור השני של מפאי בימין ולא לזחזור לאותה תקוםה שממנה הם ברחו.
דבר אחד טוב אולי ייצא מהתמודדות יחימוביץ' אם אכן תלך עד הסוף: סוף-סוף יהיה אקשן ברחוב ארלוזורוב והאורות ידלקו עד השעות הקטנות של הלילה, כדי להתגייס, לשמירה על ההגמוניה, בלי בחירות, בלי הצבעות, ועם דמוקרטיה מזויפת.
