הלבנת הון פירושה הפיכת כסף שמקורו בפשיעה, כלומר מאחד המקורות המנויים בחוק איסור הלבנת הון לכסף שעבר תהליך "כיבוס" ויצא "לבן". דוגמאות לכספים שמקורם בפשיעה: כספים שמקורם בסחר בלתי חוקי בנשק; תשלום עבור הזמנה לרצח וניסיון לרצח; כספים שמקורם בסחר בסמים; מתן וקבלת שוחד; רווחים כתוצאה מהפרת זכויות יוצרים, פטנטים וסימני מסחר; גניבת רכב; עבירות הימורים; הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות; עבירות לפי חוק ניירות ערך דוגמת שימוש במידע פנים והרצת מניות; הונאה; הברחת סחורות במכס; עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה לדוגמה סחיטה באיומים; אי-דיווח על מחזור הכנסות בסך מיליון ש"ח בשנה או 2.5 מיליון שקלים בארבע שנים או אי-דיווח על מע"מ בסך 170 אלף שקלים.
על-פי הערכת הרשויות בישראל, היקף הלבנת ההון נע בטווח שבין 14-50 מיליארד שקלים בשנה ויש המעריכים את היקף ההון שעובר תהליך הלבנה גם במעל 100 מיליארד שקלים בשנה. האמת היא שקיים קושי מהותי להערכת הסכום ולכן ההערכות נעות בטווח רחב מאוד.
הלבנת ההון נועדה להטמיע רכוש שמקורו בפעילות עבריינית בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים והדרכים לביצוע תהליך ההלבנה רבות, החל בדיווח על ההכנסות מפשיעה כהכנסות מעסק קיים בישראל ותשלום "מס הלבנה", דרך רכישת יהלומים ומכירתם בשלב מאוחר יותר מבלי להסביר את המקור לרכישתם וכלה בהעברות כספים שמקורם בפשיעה מישראל למדינות כגון סין וביצוע עסקות פיקטיביות למכירת מניות, ידע, תוכנות מחשב או מתן שירותים לחברות סיניות שהוקמו לשם החזקת הכספים.
חשיבות המלחמה בהלבנת ההון ברורה. האינטרס השלטוני-עולמי הוא שמירה על החוק, כך שהמחוקק מבין את חובתו לעשות את המיטב להערים קשיים משמעותיים תוך הטלת עונשים כבדים על העוסקים בפעילות עבריינית.
בשנים האחרונות נחקקו מספר צווים במדינות המפותחות, כולל ישראל בתחום איסור הלבנת הון ומימון טרור. כך למשל, חובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון מצד נותני שירותי מטבע (בנקים וצ'יינג'ים) על פעולות מעל סכום מסוים, חובת הכרת לקוח והערכת סיכונים להלבנת הון באמצעות עורכי דין ורואי חשבון, חובת הכרת לקוחות הרוכשים או מוכרים יהלומים ותכשיטים יקרי ערך מעל 50,000 ש"ח וכעת שוקדים על הרחבה נוספת של דיווחים מצד מתווכי נדל"ן, סוחרי רכב ועוד.
לסיכום, אף שבשנים האחרונות התגבר קצב חקיקת החוקים בנושא ונרשמו הישגים במלחמה בהון השחור לרבות באמצעות חילוט מאות מיליוני שקלים מעבריינים מדי שנה, גם ארגוני הפשיעה השתכללו בשיטות הפעולה, כך שבמרדף הבלתי פוסק למיגור הפשיעה החמורה, עדיין רחוקים אנו מאוד מהפחתה משמעותית של עבירות הפשיעה החמורה בעולם בכלל ובישראל בפרט.
