בטרם קבלת התורה על הר סיני, פנה הקדוש ברוך הוא למשה וציווה עליו להודיע על כך לעם ישראל: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות יט ג).
מובא ברש"י "לבית יעקב – אלו הנשים. תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל – אלו האנשים. עונשין ודקדוקין, דברים הקשים כגידין". נשים שהן רגישות ומאוד פגיעות בקבלת דברים, יש לדבר אליהן ברכות. גברים הינם חזקים וקשים יותר – יש לדבר אליהן בהקפדה.
"ולמה נשים תחילה? שהן מזדרזות במצוות" (שמות רבה כ"ח, ב). עם ישראל יקבל תורה – ומי שישמע על כך לראשונה הן הנשים! למה? כי הן מזדרזות במצוות. הן מעשיות, הן קשובות ויש בהן בינה יתרה. ובנוסף - חינוך הילדים בידיהן.
עם ישראל עומד לפני המאורע החשוב בתולדותיו. עתיד הוא לקבל את התורה הקדושה במעמד הר סיני, את עשרת הדברות שיהפכו אותו לעם סגולה: "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מכל העמים... ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ה-ו), והקדוש ברוך הוא אומר למשה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". בית יעקב – אלו הנשים, בני ישראל – אלו האנשים. כלומר – אמור על כך קודם לנשים. ולמה נשים תחילה? לפי שעליהן לחנך את הילדים הרכים לתורה. ולא עוד אלא שגם נאמר (מהרש"א, סוטה) "לנשי ישראל תחילה משום "ותגד לבני ישראל" – לפי שעליהן להגיד זאת לבני ישראל..."
כי לא רק את הילדים יש לחנך לתורה ולמצוות. אישה תוכל לומר גם לבעלה – לך למד תורה.
אם הוא לומד ב"ה, שילמד עוד. ועל כך נאמר במדרש: "איזוהי אישה כשרה? העושה רצון בעלה" ומה משמע "עושה רצון בעלה"? אין הכוונה לכך שממלאת בקשותיו, כמשרתת או חפץ.
הכוונה היא - עושה לו רצון, מעצבת את רצונותיו ומעלה אותו במעלות הקדושה למקומות שאולי לא הכיר שהוא יכול. כלומר – עושה את רצונו לטוב, לעבודת הקדוש ברוך הוא. כפי המאמר הידוע – "חפש את האישה" ("Cherchez la Femme"). גם היהדות יודעת זאת.
לאשה כוח מיוחד בעיצוב הבית. שכן, לנשים יכולות משלהן, כוחות משלהן שמגיעים דווקא מן המקומות העדינים שבנשמתן. ועל כך יש לה לאישה, יכולת מיוחדת – לעשות – לעצב את רצונו של בעלה. וכך - האחריות על עיצוב בית כשר מוטלת על האישה. האישה שהיא עקרת הבית, המחנכת את ילדיהם ושומרת על בעלה ומכוונת אותו ללימוד תורה ולמידות טובות.
זהו ערכה המיוחד של האישה. כוחה ולא חולשתה. חשיבותה ולא נחיתותה. כי אישה היא הבית.
ועל הגבר להבין זאת, לדעת זאת ולהעריך זאת ולהיזהר מאוד בכבודה. שנאמר "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצוייה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו" (בבא מציעא נט, ע"א).
ובתלמוד בבלי, בבא מציעא נ"ט א נאמר: "תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו – עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלם באהלך" (שָלֵם ושלום בו). ורבי יוסי אמר: "מעולם לא קראתי לאשתי אשתי, אלא ביתי".
