לצערי לא ראיתי את מסיבת העיתונאים שלאחר פגישת הנשיא טראמפ וראש ה
ממשלה נתניהו בשידור חי. אך חזיתי שוב ושוב בקטעים העיקריים אליבא דפרשני-הפח של ערוצי הטלוויזיה.
את פרשנותם ניתן היה לנחש מראש. אני בטוח שהיא נכתבה מראש ורק הותאמה קלות לנאמר שם. אלו אותם הפרשנים שטעו בשנת 2015 בניצחון נתניהו וטעו שוב לפני כשלושה חודשים בניצחון טראמפ ואין סוף טעויות בין לבין. אך בזכות קשריהם הם מופיעים שוב ושוב על מרקענו ומוכרים לנו סחורה קלוקלת כאילו יצאה הרגע משערי בית החרושת. אך יגיע היום שגם הגרוטאות הללו ישליכו לפח.
בשני הצהרות, אני רואה את הביקור הזה, כפי שהוא משתקף ממסיבת העיתונאים, כהצלחה ישראלית גדולה.
ראשית, אמירתו הברורה של הנשיא כי יהיה על הפלשתינים להתפשר. מי שעוקב אחר עמדתם המוצהרת של הפלשתינים אינו מוצא בה שינוי מהותי ואפילו לא שינוי סמנטי בעשרים השנים האחרונות. שוב ושוב תנאים קשיחים שברור מראש כי לא יתקבלו על-ידי ממשלות ישראל מאחר שפרושם הוא צעד ראשון להכחדת המדינה. בניגוד לתקופת נשיאותו של
ברק אובמה, ברור לפלשתינים שהנשיא הנוכחי אינו רוחש להם חיבה רבה, הוא רואה אותם כחלק מהעולם המוסלמי הקיצוני שמטרתו היא לוחמה בתרבות המערבית באמצעות מעשי טרור. כמו-כן הנשיא הנוכחי אמור על עולם העסקים בו נחתמות עסקות בעקבות מו"מ של "קח ותן". חוזה שמהווה ניצחון ברור של צד אחד אינו חוזה. לכן באמירתו זו הוא מעניקה לישראל זכייה באחד או שנים מהדרישות הבסיסיות של הפלשתינים. מנגד גם ישראל נדרשת להתפשר, וזה בסדר כי הציבור הישראלי מוכן ללכת לפשרות מרחיקות-לכת כנגד ביטחון ושלום.
ללא תמורה ההישג הישראלי השני מהפגישה הוא אמירתו של הנשיא טראמפ כי הוא בעד מדינה אחת או שנים כרצון הצדדים. יש לזכור כי אף ראש ממשלה ישראלי לא הסכים בפומבי להקמת מדינה פלשתינית לצידה של ישראל עד לנאום המפורסם של ראש הממשלה
בנימין נתניהו באוניברסיטת "בר-אילן" בשנת 2009. נאום זה בא בעקבות היבחרו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית וניסיונו לקרב את מדינות האיסלאם, בעיקר הערביות, למדיניות ארצות הברית. מהלכו של הנשיא אובמה בנאומיו בקהיר ובמקומות אחרים חייבו תגובה ישראלית שתתמוך ותמריץ את המהלך כולו. כך בא לעולם "נאום בר-אילן" שנתן לפלשתינים בחינם וללא כל תמורה (אפילו הצהרתית) הישג שלא חלמו עליו בימי הנשיא בוש, הסכמה ישראלית מחייבת להקמת מדינה פלשתינית. הצהרתו הנוכחית של הנשיא טראמפ מחזירה את "הגלגל" הזה אחורה בשמונה שנים. אין יותר מחויבות אמריקנית להקמת מדינה פלשתינית. מבחינת הנשיא ניתן להשאיר את הפלשתינים תחת שלטון ישראלי, כמובן בתנאים מסוימים, ניתן לשקול החזרת השטחים לממלכת ירדן וניתן לשקול עוד רעיונות שיועלו בהמשך. זהו, ללא ספק, ניצחון ישראלי. מה שניתן בעבר בחינם נלקח עתה בחזרה גם כן בחינם. אם הפלשתינים ירצו מדינה עצמאית יהיה עליהם "לשלם" על כך!
הנשיא גם ביקש לרסן את הבנייה בהתנחלויות. לאור ההתלהמות התקשורתית הגדולה של התינוק הפוליטי הזה ששמו
נפתלי בנט וחברתו לצהרון ששמה
איילת שקד, שלא לדבר על הטיפשים ביהודה ושומרון הייתה הערה זו נחסכת מאתנו. אך נאמר כבר שאבן שטיפש זורק לגיגית הדיה נשמעים בכל חדרי הבית.
עקב העיסוק הבלתי פוסק לרגע בנשיא טראמפ ובמעשיו אנו שוכחים כי עדיין לא מלאו שלושים יום לנשיאותו. בתקופה כזו רק נפגשים עם מנהיגים ומצהירים על כוונות לעתיד. לא ניתן למצוא שום דבר מעשי בזמן כה קצר.
כך יש לראות גם את הפגישה הראשונה של טראמפ ונתניהו.
