נראה כי אין חולק על כך שהנושא החדשותי המשמעותי ביותר השבוע היה (ואולי עודנו) פגישת ראש הממשלה של מדינת ישראל עם הנשיא של ארה"ב. פגישה זו התקיימה ביום רביעי, תשעה עשר לחודש שבט שהוא החודש האחד עשר בלוח השנה העברי, בשנת תשע"ז שסימנה בראשי תיבות הוא "תהא שנת עם זוּ". יש בתנ"ך שלוש פעמים "עם זו" שתים מהן קראנו בשבת שעברה וקוראים בתפילה בכל בוקר, בשירת הים; קודם כתוב (שמות טו, יג): עַם-זוּ גָּאָלְתָּ... אחר כך כתוב (שם טז): עַם-זוּ קָנִיתָ. המקום השלישי הוא בנביא (ישעיהו מג): [כא] עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. אחרי שהקב"ה גאל אותנו מהשיעבוד הפיזי למצרים, הוא מוביל אותנו בתהליך חינוכי ארוך אל גאולה משיעבוד תודעתי.
כדי לזכות לגאולה זו, לא די בכך שהמשעבד טבע בים סוף או בים הנשיה וכבר אין גורם חיצוני שיכפה עלינו מעשים שאין אנו רוצים בהם. כדי לזכות לגאולה תודעתית הנגאל צריך לרצות בה בכל מאודו ולחתור אליה בכל כוחו. זו המשמעות המיידית של שתי הפעמים עַם-זוּ בשירת הים; קודם גאולה מהשיעבוד החיצוני ואחר כך הקניית התודעה שאנו משועבדים לבורא עולם ומנהיגו ולא לשום גורם מלבדו. ומהי התכלית של שני שלבים אלו? לשם מה הקב"ה גאל אותנו משיעבוד מצרים והדריך אותנו להגיע לחרות תודעתית - התכלית היא: עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. יהודי מכריז פעמיים בכל יום: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" ובכך הוא מעיד כי "ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו".
זהו תפקידו של עם ישראל בעולם, להלל את ה' יתברך. ובאופן מפורש התפקיד הזה הוטל עלינו בפרשת השבוע, וביחוד בפרשה שלמדנו ביום רביעי, מועד הפגישה המדוברת. ונתייחס בתמצית רק למה שנוגע לענייננו (פרק יט): [ג] וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹקִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו ה', מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. [ד] אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. בפסוק הזה יש תזכורת ברורה ל"עם זו גאלת" וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וגם ל"עם זו קנית" וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. כעת עוברים להגדרת התפקיד שלנו, אבל קודם מה נדרש מאתנו כדי למלא אותו: [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי—וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.
מופת לכל העמים אגב, בפסוק זה מלמד אותנו רש"י כלל יסודי בחינוך: וְעַתָּה - אם עתה תקבלו עליכם, יֶעֱרַב לכם מכאן ואילך (לפי) שכל התחלות קשות. שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, לא די בשמיעה חד-פעמית, צריכים לשמוע ושוב לשמוע כי זו הדרך להפנים, להתעצם עם העניין, שיהיה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלכם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי, את אותה ברית שצפויה לְהִכָּרֵת בעוד שלושה ימים במעמד הר סיני, או אז וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, אוצר חביב כפירוש רש"י. כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ, אינכם האומה היחידה בעולם, כל האומות שלי, אבל אתם תהיו החביבים עלי ביותר בזכות שמירת הברית. ומכאן ואילך התפקיד שלכם בעולם הוא להוות מופת לכל האומות: [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ...
בפתיח לפרשה קצרה זו מובלע תנאי יסודי המהווה בסיס לעצם היכולת לקיים את השליחות שהוטלה עלינו בפרשה זו, התנאי הוא אחדות: [ב] וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, קודם כתוב וַיַּחֲנוּ, ברבים, אבל אחר כך כתוב בלשון יחיד, וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל. רק מתוך אחדות מלאה אפשר לקבל את התורה וזה מה שמאפשר את היותנו מופת לאומות העולם. וכדי להיות מסוגל להתאחד עם זולת, שמצד עצמי אולי לא הייתי בוחר בו כחבר קרוב, צריכים לבטל את האגו, חוויה נפשית של מדבר. זה אגב גם תנאי בסיסי ללימוד תורה אמיתי, שעל כן ניתנה התורה במדבר, גם כדי ללמדנו שכדי להבינה באמת צריך אדם לשים עצמו כמדבר.
כל הנ"ל נכון ונצחי בלי ספק, אבל כמו שראינו הכל מותנה ברצון ובנכונות שלנו לעשות את השליחות שהוטלה עלינו. ומה קורה כאשר מאיזושהי סיבה אנחנו זונחים, ואפילו שוכחים לגמרי, את התפקיד שהוטל עלינו? לכאורה זה מה שקרה לנו בדורות האחרונים, במקום להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ העדפנו להדמות לאומות העולם. אומנם למתוקנות שבהן לכאורה אבל מכיוון שזה לא אנחנו ממילא התוצאות לא משהו. שיעבדנו את עצמנו ל"מה יאמרו הגויים". כעת נראה שהקב"ה בכבודו ובעצמו נחלץ שוב לגאול אותנו מהשיעבוד הזה כאשר הציב בראש המדינה המובילה בעולם גוי אוהב ישראל שכל מה שהוא מצפה מאתנו זה שנהיה יהודים טובים.
