לטבוע בחבית של דבש

אני קורא ב'מקור ראשון' (19.2.17) סיכום של מפגש נתניהו עם טראמפ במלים "החששות התבדו והתקוות התגשמו" ובאותו הגליון כתב אחר מתפייט: "זה עידן שיביא לפריחה בלתי מותנית ובלתי תלויה בקשרי ישראל ומעצמת העל היחידה בעולם, ומעל לכל, אם ירצה השם ומנהיגי ערב יגלו קצת אומץ, זה עידן שיוכל לקרב אותנו לשלום". אפילו "נשים בירוק" הביעו "אופטימיות זהירה", מצאו שהנשיא האמריקני "מציב עמדות קרובות לאלו של ראש הממשלה נתניהו" ושואלות: "האם אכן אנו מתקרבים לעידן הריבונות"? אלה כמה טעימות מחבית הדבש שכל הימין מלקק ממנה את אצבעותיו. רק שבחבית של דבש אפשר גם לטבוע. עובדה: ה"תכלעס" שנתניהו הביא עמו מוושינגטון הוא הקפאה חדשה, כולל בירושלים, שכן אחרי שובו לארץ הבטיח "הבנייה בירושלים תימשך כרגיל", וכרגיל, כידוע, היא מוקפאת. עוד "תכלעס" - השגרירות האמריקנית אינה עוברת לירושלים. במקום זאת אנו מקבלים כנראה ועידה בינלאומית, זירה שכל ממשלות ישראל, ימן ושמאל, ברחו מפניה כמו מפני המגיפה, כי היא מיועדת רק לספורט אחד: 'אינוס קבוצתי'. הרי משום כך דרשה ישראל תמיד 'מו"מ ישיר'! לא שפרשני הימין טחו עיניהם מלראות את העובדות, רק שהצבע נעשה לפתע ורוד. האחד כותב: "יש מקום לדאגה מההבנות המתגבשות בנושא הבנייה בהתנחלויות, אבל... האינטימיות של יחסי ישראל-אמריקה חזרה". מין עסקה שכזאת: התנחלויות תמורת... אינטימיות! הסיבה למסיבה היא כמובן הימנעות טראמפ ונתניהו מלהוציא מפיותיהם את צמד המלים "2 מדינות" והערתו הנונשלנטית של הנשיא בנוסח '2 מדינות או מדינה אחת, מה שהצדדים ירצו, לי לא אכפת'. מה משקלה של ההתבטאות המרושלת הזאת, שהכניסה אצלנו את הימין לאויפוריה ואת השמאל לפאניקה? עובדה: דוד פרידמן, השגריר המיועד, בשימוע בסנאט, דקלם '2 מדינות', וכך עשתה גם השגרירה החדשה של ארה"ב באו"ם, ידידת ישראל. ונתניהו בעצמו, שכביכול "חזר בתשובה" ועל כך זכה לשבחים מפיו של בנט, בראיון לרשת MSNBC האמריקנית, הציב "שני תנאים למדינה פלשתינית - שליטה ביטחונית בבקעת הירדן והכרה בישראל כמדינה יהודית. "אצל נתניהו לא השתנה אפוא שום דבר. עד כדי כך, שדקדק שלא להעלות על דל שפתיו זיקה אחרת לבקעת הירדן מאשר "שליטה ב ט ח ו נ י ת" בלבד. והשטח - למי יימסר לאחר ש'ינוקה' מכל נוכחות ישראלית פרט לנוכחות ביטחונית, אם לא למדינה פלשתינית? אולי לקיסרות האוסטרו-הונגרית? ליברמן, בוועידה לענייני ביטחון במינכן, נשאל על עתיד יו"ש, ומה ענה? ניחשתם: "שתי מדינות!" ובזמן האחרון, הוא ונתניהו מתואמים להפליא.

האם נותר עוד משהו מן הדבש?!

נתעכב מעט על ה'ברוך' של ההתנחלויות. עד כדי כך גדול השבר, שאפילו את ההתחייבות החתומה שתמורתה עקרו עצמם תושבי עמונה מבתיהם ללא התנגדות, הפר. ומשנשאל, ענה "שישקול". אוי למדינה שאצל מנהיגה התחייבות חתומה אינה אלא הבטחה "לשקול"...להגנתו הוא יוכל לומר, שההחלטה כבר אינה בידיו. מפני שכשם שנכנס אל טראמפ בכל הנוגע להתיישבות כאדם חופשי, כך יצא כבול באזיקים של "צוות" או "מנגנון" ישראלי-אמריקני, שמעתה רק הוא, לא עוד ישראל לבדה, יחליט - אם, מה, מתי, איפה וכמה לבנות מעבר לקו הירוק. ובמלים אחרות, נתניהו הוציא מידי ישראל את ההחלטה הריבונית בכל הנוגע לעתיד היהודי בלב הארץ. ליובל ה-50 לשחרור - הכניס את השעבוד! וזו אינה רק שאלה של ריבונות. מהותית - האמריקני הידידותי ביותר שיישב ב"מנגנון" הזה לא יוכל - גם אם ירצה - לאשר בנייה יהודית משמעותית, כי את האחריות לכך יטילו על אמריקה! לא יאמרו - ביבי מאכלס בתים יהודיים בחברון או מרים 10,000 דירות בגבעת המטוס בירושלים, יאמרו - האמריקנים עושים זאת, והם - האינטרסים שלהם גלובליים, ובין היתר בעולם הערבי! אם נסוגו בעניין השגרירות שלהם, ה ם יבנו ביצהר ובאיתמר? אני נוטה לחשוב, שלא טראמפ אנס את נתניהו להקפיא כך סופית את מפעל הבנייה היהודי, אלא נתניהו הוא בעל הרעיון, וזאת לפי שיטת פרס - לשווק כל מה שקשה לעיכול במסווה של לחץ אמריקני. וכמה מלים על ה"מציאה" הנוספת שהביא עמו נתניהו, גם זו כנראה "בשיטת פרס": ועידה אזורית. מדובר במצרים, סעודיה, נסיכויות המפרץ וירדן, שלהגנתן מפני האיום החיצוני של דא'עש ואירן הן נאלצות להישען על ישראל. אלא, שכל המשטרים האלה מאוימים גם מבפנים, על-ידי הרדיקליזם האיסלאמי, ושערו בנפשכם איך יגיבו ההמונים בכל המשטרים האלה, כאשר הפלשתינים יאשימו אותם שבוועידה האזורית הם וויתרו לטובת היהודים ולו על אות אחת מן ה'יוזמה הסעודית' או על בית אחד בירושלים. היעלה על הדעת, שהמדינות הללו תחשופנה את עצמן לסכנות כאלה מבפנים, כדי להגן על עצמן כלפי חוץ? הוועידה האזורית הזאת, ככל שהיא 'כלאם פאדי', מלים ריקות, עולה לנו כבר בנכסים ממשים, מפני שכדי לסלול בעבורה כביכול את הדרך - נתניהו כבר הקפיא את הבנייה, ומי יודע אם זה לא היה הוא שיעץ לדחות בגללה גם את העברת השגרירות. לסיכום, יש ממש במשפט אחד שציטטנו מדברי "הנשים בירוק", זה האומר שעמדות טראמפ קרובות לעמדות נתניהו, רק שזו אינה סיבה ל"אופטימיות זהירה" כלשונן, כי אם לפסימיות עמוקה. מפני שעמדות נתניהו רחוקות מעמדות הימין, ומי יודע האם החרטות והנסיגות של טראמפ מהבטחותיו לנו במערכת הבחירות לא היו בהשראתו. ראייה אחת, חיובית, של האופטימיסטים נכונה: טראמפ מתעניין בנו וב-"סכסוך" - רק בשוליים. לו התעקש נתניהו לנצל את הליכתו של אובמה להישגים של ממש בהתיישבות, טראמפ לא היה מפעיל לחץ או מפזר גינויים כפי שעשה אובמה. את ההזדמנות הזאת נתניהו לבטח כבר החמיץ. מסקנה: אם יתברר, שנתניהו אכן עוצר או מאט את מפעל ההתנחלות, אסור לתת לו להמשיך לכהן כראש ממשלה מטעם המחנה הלאומי.