זילות בחיי אדם

1. מבחינת תיאור העבירה, מה שאלאור אזריה עשה היה רצח. "הריגה" היא כאשר מישהו מתכוון לפגוע באחר, אך בטעות הורג אותו. כאשר חייל מכוון רובה אל מחבל השוכב על הרצפה ויורה בו - זהו רצח. אזריה קיבל הנחה משמעותית כבר בסעיף האישום. 2. העונש שנגזר על אזריה משדר זילות בחיי אדם. אדם באשר הוא אדם. "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם", אמרו חז"ל. קובי פרץ נדון לשנתיים מאסר על עבירות מס. נוחי דנקנר נדון לשנתיים מאסר על עבירות ניירות ערך. אזריה נשלח לכלא לשנה וחצי על נטילת חיי אדם. 3. נקודת המוצא צריכה להיות, שמחבל לא ייצא חי מזירת פיגוע. אם צריך לנטרל אותו - היריות צריכות להיות מכוונות לראש. לא לרגליים, לא לידיים, לא לבטן. אבל ברגע בו הוא נוטרל, נכנע, נפצע, ברגע שהוא אינו מהווה סכנה - אסור לגעת בו. מי שרוצח מחבל, מקרב את עצמו לשפל המוסרי של המחבל עצמו. 4. אזריה חשש שהמחבל מהווה סיכון? אולי. אבל זה אותו חייל שאמר שצריך לחסל מחבלים. אמר - ועשה. אזריה היה ילד מפוחד בזירה מלחיצה? בדיוק למצבים הללו אימנו אותו. 5. אסור להרוג גוי. האיסור "לא תרצח" חל גם כלפי גויים. הגנה עצמית - כן. במלחמה - כן. אדם שאינו מהווה סכנה - לא. 6. פרשת אזריה הייתה פוליטית מהרגע הראשון, לשני הכיוונים. האם בצורה זו ניתן לקבל משפט הוגן, תהא תוצאתו אשר תהא? אני מקווה שכן. אני לא יכול להיות בטוח, בעיקר משום שמערכת השיפוט הצבאית אינה עומדת לביקורת תקשורתית וציבורית כמו זו האזרחית. 7. הקריאות לחון את אזריה מתעלמות לחלוטין מכך שמדובר בצעד של חסד ורחמים, המיועד למקרים יוצאי דופן. סערה פוליטית איננה מצדיקה אותה. אוי לנו אם הליך החנינה יהפוך לפוליטי. 8. הקריאות לחנינה עושות עוד משהו: חותרות תחת מערכת המשפט. יש בית דין צבאי לערעורים ואחריו יש בג"ץ. הפוליטיקאים אומרים: לא מעניין, נדלג על שתי הערכאות הללו. בכך הם משדרים זלזול בערכאות ובהליך הראוי. זהו מסר הרסני בחייה של דמוקרטיה.