בשנת 2016, כמו בשנים שקדמו לה, נשבר שיא נוסף בשוק הרכב בישראל עם עלייתם של עוד כ-300 אלף רכבים חדשים על כבישי הארץ. אין ספק שהדיונים הערים סביב תחלואי התחבורה הציבורית במקביל לתרעומת על יוקר המחיה, לא מאפשרים לישראלי הממוצע להישאר אדיש, והוא ממשיך לחפש פתרונות יצירתיים שיאפשרו לו להתנייד בעלות נמוכה.
בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך של שינוי שעובר על הצרכן הישראלי. אם בעבר נחשבה קניית רכב להוצאה הדומיננטית השנייה בגודלה לאחר רכישת דירה, הרי שהיום רוב הציבור כבר הפנים שקניית רכב משולה לרכישת מוצר צריכה לכל דבר. בעוד שמחירי הדירות ממשיכים להאמיר, הרכב דווקא מאבד מדי חודש מערכו. בשלב ראשון, מרגע המכירה הערך יורד בכ-10-15% בשל הפיכתו העתידית לרכב משומש, בשלב שני, כל חודש שעובר הרכב על הכביש, מביא לירידה של עוד 1-1.5%. בסיכום, רכב חדש יאבד בממוצע כמעט 50% משוויו תוך שלוש שנים. קראתם נכון, מחצית מערך הרכב. אז בניגוד לדירה או בית, כאשר רכישה היא הגיונית ואף חכמה, רכישה של רכב היא הפסד לכל דבר: כי מכירתו בסופו של דבר לא תכסה את עלות רכישת רכב חדש. לצורך העניין, אם הבתים שלנו היו מאבדים כמעט 50% מערכם תוך 3 שנים, משבר הדיור היה כנראה בעיה של מדינה אחרת.
ישנם פתרונות יצירתיים - הם כבר כאן, והם הולכים ונעשים יותר ויותר פופולריים: שיטות חכירה חדשות, דוגמת הליסינג התפעולי לפרטיים והליסינג הפרטי מימוני, מאפשרות לנו לנהוג כל שלוש שנים ברכב חדש, בלי כאבי הראש של ביטוח ושל תחזוקה, ובעיקר, בלי הצורך להתמודד עם ירידת הערך המובטחת של הג'יפון שלנו.
אבל אם אנחנו רוצים שהפתרון היצירתי ייושם ויניב לנו ערך מוסף, עלינו לאמץ אותו ולהיות יצירתיים בעצמנו. אם בעבר התפיסה הייתה שבעלות על רכב היא מאסט לכל משק בית שמכבד את עצמו, יותר ויותר צעירים היום מבינים שהם לא חייבים לספוג את ירידת הערך של הרכב שלהם - אם רק לא ירכשו אותו מלכתחילה. כך השיטות החדשות הופכות את הרכב ל"מוצר צריכה" ולא "נכס". כך גם נחסכת מאתנו דאגה נוספת - והיא הליך המכירה. מי מכם שחווה ניסיונות למכור רכב מיד שנייה בשנים האחרונות, יודע עד כמה הדבר לא פשוט. זהו מצב של "win-win" וכל שנדרש הוא שינוי קל בגישה הצרכנית שלנו ובאופן שבו אנו תופסים את הרכב - והתוצאה חוסכת לנו הרבה כאב ראש.
אבל קצת כמו תמיד, כשהעובדות ברורות לנו אבל ההרגלים ברורים לנו יותר, אנחנו מתקשים להשתנות ומהססים ברגע ההכרעה, ורבים מדי בישראל עדיין בוחרים להוציא את הצ'ק ולהיות הבעלים הגאים של עוד מכשיר שכבר איבד מזמן את ערכו. אם נסתכל על הנעשה מעבר לים, הרי שתמונת המצב שונה דרמטית. בארצות הברית למשל, למעלה מ-90% מהלקוחות הפרטיים משתמשים בשיטת ליסינג כזו או אחרת.
באירופה הנתונים אומנם נמוכים יותר ועומדים על כ-60%, אולם עדיין מדובר באחוז גבוה משמעותית בהשוואה לשוק הישראלי, בו נכון להיום המספרים נעים סביב ה-20% ובמגמת עלייה. הדרך לשינוי השוק המקומי עוד ארוכה, אבל ניצני המהפכה כבר כאן.
