הבחירות בארה"ב הוסיפו למוטיבציה של ארצות ערב המתונות לשתף פעולה עם ישראל בנוסף לקיום האויב המשותף האירני שמוסיף לחתור לאי שקט באזור.
סעודיה, ירדן מצרים והמפרציות בהכירן את אירן סובלות מנדודי שינה הנגרמים ע"י הפעילות הפנאטית האירנית. אין ספק שמתבקש להקים ברית הגנה אזורית נוסח נאטו. בברית זו ישראל יכולה לשמש שחקן דומיננטי. הברית צריכה להיות בראשות ארה"ב. אם המדינות הערביות העשירות יודיעו שהן יממנו את העלויות, הרעיון יפול על אזני טרמפ חפצות.
הבעיה הפלשתינית אינה עומדת בראש דאגותיהן של השותפות הערביות לברית אך יקשה עליהן להקים ברית עם ישראל ללא פתרון של הבעיה הפלשתינית.
ישראל מצידה אינה ששה להתקדם בנושא הפלשתיני. מצד אחד פתרון של הקמת מדינה פלשתינית אינו מלבב בהכירנו את טיב השכן. ומצד שני גם מדינה אחת היא חזון מטריד ומסוכן.
לעומת זאת ניתן ללכת בדרך הביניים. יש להקים מדינה פלשתינית שתוגבל בשלב זה לשלטון על ענייני פנים בלבד במילים אחרות אוטונומיה. עם זאת יובטח שבטווח של 40 שנה תינתן למדינה זו עצמאות מליאה. עצמאות זו תושג כאשר יתקיימו אבני דרך שיקבעו מראש. כגון הפסקת הסתה,שינוי חומר הלמוד בבתי הספר מניעת טרור וכד'. העמדה באבני הדרך תהיה במעקב של ועדה מתמדת בה יהיו חברים כל המשתתפים בברית ההגנה.
אירופה שקעה בים של מלחמות שארעו לאורך מאות רבות ובשיאן אירעו שתי מלחמות עולם הרסניות עד שהגיעו המדינות למסקנה שהמלחמות גרמו להרס נוראי והקימו את השוק האירופי המשותף. היום היכן עובר בדיוק קו הגבול בין בלגיה לצרפת לא מטריד את החיים לידו.
גם אצלנו היה קשה לנבא שנכרות ברית שלום עם המצרים אחרי שלוש מלחמות עקובות מדם. השלום וההסכמים שנכרתו קיימים מזה כמעט ארבעים שנה. אומנם לא שלום חם כפי שרצינו אבל שלום יציב עם שיתוף פעולה ביטחוני.
הונג קונג נמסרה לידי הסינים ב-1997 לפי חוזה חכירה בן 99 שנה. היום היא עדיין שומרת על צביונה העצמאי. ללמדנו שהסכמים ארוכי טווח קיימים ומקוימים.
המדינות הערביות שיהיו שותפות להסכם יוכלו להכתיב את תנאיו לפלשתינים. אחרי הכל הם יממנו את רוב היוזמה. הן יוכלו להגיד לפלשתינים "ילצ"ם" לאמור: יש לנו צרות משלנו. עליכם לקבל את ההסדר. ההסדר יצטרך לכלול את רצועת עזה.
בל נשכח שבמשך עשור עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה חוו הפלשתינים תקופת פריחה כלכלית ונהנו מעבודה שסופקה להם ע"י המשק הישראלי. אפשר לשחזר ולשפר את מה שהיה.
