המסעדנות הישראלית הופכת יותר ויותר לעיסוק כפוי-טובה, הסובל זה מכבר מעין הרע. מסעדות נסגרות על ימין ועל שמאל, בלא שמסתמן איזה בדל של תקווה לשינוי המצב בעתיד הקרוב. אבל יש, מסתבר, גם יוצאות מן הכלל, שלא רק שורדות, אל גם מצליחות.
עם ברות המזל נמנות חמש מסעדותיהם של רותי ומתי ברודו, הממוקמות כולן במרחב תל אביב: "קופי בר", "בייקרי", "דליקטסן", "הוטל מונטיפיורי", והצעירה שבהן - "קפה אלברט בראסרי", הפועלת זו השנה החמישית בקניון רמת אביב.
הזדמנו אליה בשניים, לעת צהריים, לארוחה עסקית בסגנון צרפתי. מצאנו מסעדה הומה סועדים, רועשת מאוד וגם לא נינוחה. הצפיפות בה רבה, השולחנות קטנטנים, והכסאות הדקיקים עלובים ודוחים. הם הולמים חתיכת "מדמוזל" דקיקה, אבל לא גוף שמנמן של קשיש כמותנו.
טעים הפתיח היה מרק-עדשים ריחני, מעודן וטעים, בהחלט להפליא, והיה לצידו גם לחם הבית. מן המנות העיקריות, שעליהן חל תשלום, בחרנו בשתי מנות בשריות: ניוקי-בקר, עם מחית-תפוחים, וקבב של טלה, עם אורז לבן. בשתי המנות הבשר לא איכזב והוגש בנדיבות ראויה לציון.
גם קינוח הטירמיסו היה במקומו. הוא הוקצף כראוי, טבל בקקאו, ולא נעדר ממנו גם טעם הליקר, שבלעדיו אין לאיטלקי הזה חיים של ממש. והוגש בצידו גם אספרסו כפול, מהביל וניחוח, עם סודה צוננת, מרוות- נפשות.
החשבון הסתכם ב-230 שקל, והוספנו עליו גם תשר של 15%, לשרות שהיה בהחלט לעניין. את "קפה אלברט בראסרי" זיכינו ב-+7 נקודות של הסולם הקולינרי שלנו.
