1.מדהים להיווכח עד כמה משוכנעים שרי ה
ממשלה הכי ימנית שקמה אי-פעם בישראל, שהציבור שהצביע למענם, יושב על תקן של אידיוט וכסיל, שראוי לשווק לו כישלונות ומחדלים בעטיפת צלופן נוצצת של הישגים. שוב ושוב עובדים עלינו בעיניים, חוגגים לעינינו נשף מסכות אחד גדול, לאורך כל השנה.
קחו את ראש הממשלה נתניהו, שמצהיר על עצמו בכל הזדמנות שהוא בעד ההתיישבות, אבל תורם במעשה או מחדל, להרס ו/או להקפאה. זה החל בתמיכתו המתמשכת בהינתקות, ונמשך עד עכשיו, כשחיבוק הדב של הנשיא טראמפ הפך, באישורו, למתכון לחנק ההתיישבות, באמצעות מנגנון חדש, ושמו צוות ישראלי-אמריקני לנושא הבנייה ביו"ש.
2. השבוע הפכו תשעה בתים בעפרה לעיי חורבות ולאנדרטה כואבת לרשע ולאיוולת. בתחילת החודש שעבר נמחקה עמונה. לא שמענו ציוץ של כאב אמיתי מפי בכירי הקואליציה הכי ימנית. למעשה הם היו מסוגלים למנוע את הפשע האנטי ציוני והאנטי מוסרי, אילו נעמדו על רגליהם האחוריות לטובת סעיף 7 בחוק ההסדרה. אבל הם העדיפו להבריז. הליכוד לא כפה על שותפיו להתיישר על-פי הרוב הקואליציוני. והיו להם מספיק כלים לכך. אבל ככה זה כשיש לנו שרים שאין להם אידיאולוגיה, פרט לאחיזה בכיסא, מול בג"ץ עריץ שיש לו אידיאולוגיה לעומתית שהוא מפעיל מול הרוב בציבור וממשלתו הנבחרת.
בין אם היה זה נתניהו שיזם את מלכודת הדבש, העטופה בקטיפה, להקפאה נוספת של ההתיישבות, כפי שטוענים נגדו, ובין אם רק נכפתה עליו, נראה שהמנגנון החדש עתיד להיות חונק והרמטי הרבה יותר מכל קודמיו, עד כדי סכנה, שעוד נתגעגע לאובמה. מעכשיו יאולץ נתניהו להתמסר לכל גחמה אמריקנית, שמצידה יכולה תמיד להסביר ביושר, שהיא אינה יכולה להתייצב ימינה מראש ממשלת ישראל בכבודו ובעצמו.
3. גם שר החינוך
נפתלי בנט אינו עומד בציפיות. השבוע הוא אומנם יצא גדול בדוח המינהרות, וכל הכבוד לשא-א-א-ר, כמאמר השיר, אבל לכשישקע האבק נגלה, שהמציאות בתחומי הליבה שבאחריותו המיידית, מאכזבת.
באמת הישג? השבוע פירסם שר החינוך רשימה של הישגים במשרדו, אך למרבה הצער יש בה הרבה 'הישגים' שחלקם בנאלים: 'מינוי חדש של מועצה להשכלה גבוהה – בוצע'; 'מינוי חדש של יו״ר מזכירות פדגוגית – בוצע', וכדומה. איזה הישג יש במינויה של פרופ' פדיה, חברת מרצ, למועצה להשכלה גבוהה? אם זהו הישג, כי אז גם הישג דמיוני בעליל כמו 'דאגה לאספקה סדירה של קפה ותה לעובדי המשרד – בוצע', ייחשב להישג; וברשימה גם 'הישגים' שאינם על באמת: 'מינוי יועמ"ש לממשלה – בוצע'. באמת הישג? והרי מנדלבליט לא היה מועמדו של
הבית היהודי אלא של רה"מ. אז איפה ההישג? ואיך בכלל אפשרות להתגאות ביועמ"ש לעומתי, שמתנגד לחוק ההסדרה ואיננו מוכן לייצג את הממשלה בביהמ"ש? אלמנטרי, ווטסון.
אבל כשמדובר במינויים אסטרטגיים במשרד, נרשמו כשלים. בשבוע שעבר התבשרנו על המינוי התמוה-להחריד של אשת שמאל קיצוני, יעל גוראון, לממונה על לימודי האזרחות בארץ כולה, באופן שתוכל לנצל מעמדה להטמעת ערכי השמאל הקיצוני בילדי ישראל; ועל כך שמסקנותיה של ועדת ביטון, שאימץ השר, מושתתים על "ערכים של פוסט ציונות, אג'נדת שמאל ועיוות היסטורי שפוגע בזיכרון השואה" (כפי שניסחו זאת רבנים בציונות הדתית).
השבוע נתבשרנו על נפילה נוספת: מינויו של
שמואל אבואב, איש מפלגת העבודה, ומנכ"ל המשרד בעת כהונתה של אשת השמאל
יולי תמיר כשרת החינוך, לתפקיד הכי בכיר, מנכ"ל החינוך בישראל. זה האיש שתקף במספר פעמים בימי מנכ"לותו הקודמת את החינוך הממ"ד בטענה שהוא סובל מהקצנה בעייתית ומסוכנת, ובהזדמנות אחרת שיבח את שרת החינוך
שולמית אלוני ממרצ, על אידיאולוגיית זכויות האדם והאזרח שהובילה. 'הישג'? לא בדיוק.
אבואב אינו האיש שמצביעי הבית היהודי חלמו על מינויו כמנכ"ל משרד החינוך. האם בקרב כל אנשי החינוך המעולים במגזר הסרוג, ובוודאי בקרב בעלי הכיפות השקופות שאינם שמאל, לא נמצאו מתאימים יותר, אידיאולוגית, מאבואב? האם הייתה שרת התרבות
מירי רגב מרשה לעצמה אפילו לחשוב על מינויו של מנכ"ל לעומתי שכזה?
4. לא נעים להשבית שמחות, אבל גם החגיגה של שרת המשפטים
איילת שקד סביב בחירת שני שופטים 'סרוגים' לעליון, אינה מצליחה לשכנע. היא אומנם חסמה מינויים של מועמדי שמאל מובהקים, וכל הכבוד לשֹרה, אבל לא החדירה ל'מועדון רחביה' הסגור, אישיות עוצמתית שמסוגלת להסיט את הגה הספינה הבג"צית לעבר מדיניות שפויה, מנותקת ממורשתו האקטיביסטית של
אהרן ברק.
בין המועמדים היו כאלה. למשל פרופ' גידי ספיר, מיריבי האקטיביזם השיפוטי. אבל שופטי הבג"ץ נלחמו בעוז לחסימתו, וידעו למה. הם אפילו העדיפו דיל שמינה שופטים שמרניים, שעם כל הכבוד, כנראה לא יעזו לפרוץ נתיבים חדשים במדיניות האימפריאליסטית של הנשיאה נאור ושל יורשתה האקטיביסטית
אסתר חיות. אז על מה בדיוק החגיגה?
