מאמץ עליון

ניסינו לבדוק בצורה מספרית את העומס המוטל על שופטי העליון ביחס לשופטים האחרים, אך זו אינה השוואה פשוטה. מסיבות השמורות עימה, הנהלת בתי המשפט דווקא ממעיטה במספר תיקי העליון בדוחות השנתיים שהיא מפרסמת, וכוללת בהם רק את התיקים הנדונים בפני הרכבים. כך למשל, בדוח השנתי האחרון – לשנת 2015 – נמסר על 3,755 תיקים שנפתחו בעליון, למרות שבפועל נפתחו קרוב ל-10,000. הסיבה לפער: 60% מהתיקים הנפתחים בעליון מתבררים בפני דן יחיד. מדובר בעיקר בערעורים על מעצרים, בהארכות מעצר מעבר לתשעה חודשים ובבקשות רשות בכל התחומים – שלרוב נדחות על הסף. תיקים אלו כמעט ואינם מצריכים דיונים, ההחלטות מבוססות על טענות בכתב ובדרך כלל הן משתרעות על פני עמודים בודדים. כל התיקים הללו אינם מופיעים בדוח השנתי, בעוד לגבי בתי המשפט האחרים נמנים כל התיקים. זוהי גם הסיבה להבדלים בין הטבלאות המופיעות בשולי שורות אלו. ויש לשים לב לעוד הבדל: נתוני העליון לבדו הם לשנת 2016, בעוד יתר הנתונים הם לשנת 2015. לצורך ההשוואה, נתייחס למכלול התיקים. זו מוליכה אותנו למסקנה, שלכל שופט בעליון יש 601 תיקים, לעומת ממוצע של 1,051 תיקים בכלל המערכת (אם מכניסים את כל התיקים של העליון, הממוצע המערכתי אף עולה ל-1,060). כלומר: בעבודה שיפוטית נטו – העומס על שופטי העליון הוא 60% מזה המוטל על שופטים אחרים, וכאמור יש להם הרבה יותר סיוע. בנקודה זו ניתן לטעון, כי התיקים בעליון הרבה יותר מורכבים ונרחבים. זה נכון, אבל רק בצורה חלקית. ראשית, תיקים "כבדים" של דיונים והרכבים יש בממוצע רק 221 לכל שופט בעליון. אין מידע על שיעור התיקים הדומים הנדונים בערכאות האחרות, כלומר: כמה תיקי תעבורה, תביעות קטנות, מעצרים וכדומה יש להפחית מהמספר (המפלצתי, חייבים לומר) של קרוב ל-800,000 תיקים הנפתחים מדי שנה. בהערכה גסה בלבד, מתוך היכרות עם המערכת, מותר לשער שמדובר במחצית מהתיקים – כך שהשיעור קרוב מאוד לזה של העליון ואפילו נמוך ממנו. שנית, גם התיקים הנדונים בפני הרכבים, לא מצריכים בהכרח דיונים ממושכים ופסקי דין ארוכים. נכון שהשופטים לומדים לא מעט חומר לפני הדיון, אך גם בערכאות הנמוכות יותר צריך להתכונן, וכפי שכבר צוין – בעליון נחסך זמן רב מאוד בדיונים. ביומיים טיפוסיים של העליון – 6 ו-7 בחודש הנוכחי – ניתנו 19 פסקי דין בידי הרכבים. האורך הממוצע שלהם – כולל הרקע שאותו מכין העוזרים המשפטיים – היה שמונה עמודים. אחד מהם היה בן 47 עמודים ודן בסוגיה עקרונית (מאסר חלף קנס), עוד אחד היה 20 עמודים בתחום האזרחי, וכל האחרים – כולל בבג"ץ – היו בני עמודים בודדים. שיהיה ברור: איננו אומרים ששופטי העליון מתבטלים. ההפך הגמור הוא הנכון. הם עובדים קשה מאוד. כל שאנו אומרים הוא, שאם שופטי העליון כורעים/קורסים תחת הנטל – מה יגידו שופטים להם יש כמות כפולה ומשולשת של תיקים, ושאין להם אפילו מחצית מן העזרה?

העומס הוא בעיה מערכתית של בתי המשפט וכך גם צריך לטפל בה. הוא נובע בראש ובראשונה מרבבות עורכי דין גרועים ומיותרים, המציפים את בתי המשפט בתביעות כדי שיהיה להם ממה להתפרנס. כל עוד לא יצטמצם מספר עורכי הדין – הבעיה תלך ותחמיר. יש דרכים לצמצם את המספר, ובראשן הגבלת מספר הרשיונות החדשים; זהו נושא למאמר נפרד. במקביל, צריך להרתיע מפני הגשת תביעות סרק על-ידי הטלת הוצאות משמעותיות, ולטפל בתקיפות ובנחישות בדחיות מיותרות ובבזבוזי זמן (הוצאות, מחיקת תביעות, קבלתן בהעדר הגנה, הוצאות אישיות לעורכי דין). צעד חשוב נוסף הוא להוציא מבתי המשפט את תביעות הפח בין חברות ביטוח על נזקי רכב, ולהקטין בצורה משמעותית את מספר תיקי התעבורה השוליים. נקודתית לגבי בית המשפט העליון: אם הממשלה והכנסת – ולא השופטים עצמם! – סבורות שיש כאן בעיית עומס מיוחדת שמחייבת פתרון, הרי שהוא יכול לבוא משתי זוויות. האחת: להוסיף שני שופטים, כפי שהציעה השרה איילת שקד. השנייה: לצמצם את מספר התיקים המגיעים לעליון. אלא שלהצעה הראשונה התנגדה הנשיאה מרים נאור, כנראה מחשש לריבוי דעות בפסיקה. ואילו ההצעה השנייה כרוכה בהינתקות מהמהפכה של אהרן ברק: בדיוק מחצית מתיקי ההרכבים בעליון הם בעתירות לבג"ץ, והקטנת מספרן יבוא בעיקר מסגירת הדלתות שנפתחו – ואולי נפרצו – בפני העותרים הציבוריים. לכן, גם לזה ודאי יתנגדו השופטים, מעבר לרצונם להמשיך ולהשפיע בכל תחום. לשופטי העליון יש פתרונות משלהם: להעביר חלק מסמכויותיהם לבית המשפט המחוזי, או להקים בית משפט לערעורים. אלא שפתרונות אלו יבואו בהכרח על חשבון הציבור – או בהוצאה נוספת של עשרות מיליוני שקלים לשנה, או בהגברת העומס על הערכאות האחרות. ואגב: כיום מתוכננת העברת חלק מהנושאים המינהליים מהמחוזי לשלום – שגם כך, כפי שמראה הטבלה המצורפת, שופטיו נושאים בנטל הכבד ביותר. עושה רושם, שהכי קל הוא לגלגל את הבעיה במורד שרשרת המזון, במקום לפתור אותה מיסודה. מכל מקום, שופטי העליון אינם יכולים גם להתלונן על העומס וגם להתנגד לפתרונות הנכונים שיכולים להקל עליהם. כל עוד הגישה של שופטי העליון תהיה של מועדון אליטיסטי סגור המנסה לנהל את המדינה, הם ישלמו את המחיר בדמות מאות תיקים לשנה. חוץ מזה, כדאי שיסתכלו קצת מעבר להיכל המרשים שלהם ויראו כיצד עובדים 700 השופטים האחרים. נכון לעכשיו, הם מזכירים את ועדי העובדים, שאיכשהו תמיד מסיימים מו"מ בכך שהחזקים מקבלים יותר והחלשים מקבלים פחות. מי שמזכיר לנו השכם והערב את עקרונות השוויון וזכות הגישה לערכאות, כדאי שיישם אותם גם על עצמו.