תקציר העלילה: ניצן דרש למנוע מד"ר
מאיה פורמן-רזניק להתמנות לראש האגף לרפואה משפטית במכון לרפואה משפטית, לאחר שבית המשפט המחוזי מתח עליה ביקורת קשה בתיק
רומן זדורוב. פורמן-רזניק פנתה לבית הדין לעבודה וד"ר
חן קוגל, מנהל המכון, הגיש תצהיר שתמך בעמדתה. מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות, עו"ד רות שילנסקי, דרשה מקוגל להשמיט קטעים מתצהירו. היא נתמכה בידי המשנות ליועץ המשפטי, עוה"ד אורית קורן ו
דינה זילבר. קוגל סירב והתצהיר הוגש כמות שהוא. נציבת הביקורת דאז על הפרקליטות,
הילה גרסטל, קבעה שמדובר בהתערבות פסולה.
ניצן דחה בגסות את מסקנותיה של גרסטל וכתב לווינשטיין: "למותר לציין, כי לא ניתן לבקש מעובד מדינה לשנות
עובדות שאותן הוא אמור להעיד ושאותן מסר לפרקליט. אולם דעות ועמדות – שאני! אף במקרה דנן, השינויים שהתבקשו לא התייחסו כמובן לעובדות שעליהן העיד ד"ר קוגל, אלא לעמדות משפטיות והגיגים אישיים".
אבל מה לעשות, והתצהיר של קוגל עם המחיקות של שלוש המוסקטריות פורסם במלואו ב-News1 – ושוב ניצן נתפס משקר אל מול מסמך. כך למשל, אלו פסקאות שנדרש קוגל למחוק כאשר התייחס לאפשרות שפורמן-רזניק תוכל להיכנס לתפקידה אך לא לתת חוות דעת לבית המשפט:
"עבור ד"ר פורמן-רזניק, כמו כל רופא משפטי אחר, כתיבת חוות דעת ועדויות בבית משפט הן ליבת המקצוע. להבדיל מתחומי רפואה אחרים, הרפואה המשפטית אינה חלק מתהליך הריפוי ועל-פי רוב אינה משרתת ישירות את מערכת הבריאות. המהות הבסיסית ביותר של הרפואה המשפטית הינה שימוש בכלים משפטיים על-מנת לכתוב חוות דעת בהליכים משפטיים.
"הדרישה שד"ר פורמן-רזניק תהיה מועסקת במכון אך תהיה מנועה מלעסוק בכל פעילות שעשויה להוביל להגשת חוות דעת, משמעה ריקון תפקידה מעיקר תוכנו, והיא משולה מבחינתי להעסקתו של טבח במסעדה מבלי לאפשר לו לבשל, או העסקת יועץ משפטי מבלי לאפשר לו לייעץ. ד"ר פורמן-רזניק אינה יכולה להסב את הכשרתה ברפואה משפטית לעיסוק בטיפול בחולים. היא אינה יכולה לעבוד בבית חולים או במרפאה. ביטול זכייתה במכרז או דרישה שלא תכתוב חוות דעת משמעותה חיסול הקריירה של ד"ר פורמן-רזניק כרופאה משפטית, והורדה לטמיון של כל השנים הארוכות בהן עמלה ולמדה את רזי המקצוע, השתלמה והתמקצעה. כל זאת בעקבות ביקורת שנאמרה באופן חד-פעמי כנגד ד"ר פורמן-רזניק במסגרת פסק דין שתלוי ועומד בערעור".
הנה עוד פסקה שנדרש קוגל למחוק: "אינני מתעלם או מקל ראש בביקורת של בית המשפט, אך לדעתי, הסתמכות על הערות בית המשפט בפסק דינו, כבסיס להחלטה שלא לאפשר לד"ר פורמן-רזניק לעבוד כלל במרכז, או לחלופין הדרישה שתעבוד בתנאים מגבילים - ובכלל זה הדרישה שלא תוכל לעסוק בכל פעילות שתוביל או שעשויה להוביל להגשת חוות דעת בעקבות הביקורת הנ"ל, היא דרישה לא מידתית או סבירה בנסיבות, ובהתאם אינני יכול להיות שותף לה ולתת לה יד".
בהמשך נדרש קוגל למחוק את הפסקה הבאה: "נגד ד"ר פורמן-רזניק, שהפכה מעדה מומחית ל'סוג של נאשמת', מופנית כעת טענה על 'כשל מקצועי חמור'. כמי שאמון על הרפואה המשפטית בישראל, אינני רואה בסיס לטענה כזאת. חוות דעתה היא מקצועית, אמינה, הגונה ועשויה על-פי מיטב הסטנדרטים המקצועיים המקובלים, ואין בה שום כשל מקצועי. אכן, הגישה ה"מדלגת" מאי הסכמה עם חוות הדעת, לקעקוע אמינותה של העדה המומחית, היא מהלך בעייתי מאוד. אי-הסכמה צריכה להיות מוכלת תחת גדרות של ויכוח או מחלוקת לגיטימיים, ואין לגלוש מביקורת עניינית לגיטימית להשתלחות חסרת רסן. בענייננו, הביקורת לא רק שאינה מוצדקת, אלא גם מסכנת את מוסד חוות הדעת הרפואית המקצועית והבלתי תלויה ואת קיומו".
מישהו רואה פה "הגיגים אישיים"? מישהו מצא כאן "עמדה משפטית"? מה שיש כאן, זו עמדה סופר-מקצועית של מי שאמור להיות הממונה הישיר על פורמן-רזניק ושל מי שעומד בראש מערך הרפואה המשפטית בישראל. ניצן (ההגון והישר) כנראה לא חשב שמישהו ישים את ידו על התצהיר המקורי, או שכדרכו – האמת והשקר שימשו אצלו בערבוביה.