קשר אמיץ מתקיים בין מגילת אסתר וחג פורים. המגילה היא הנותנת טעם לחג והחג קובע את מקום המגילה בכתבי הקודש. הסיפור, שיש בו עלילה בעלת מתח פנימי רב, משלב בסגנונו מילים רבות שנודעו בשפה העברית והפכו לשיגרת לשון, אף שמקורן כלל לא בשפת הקודש. ובצד המילים שבמגילה, נוספו גם אותן מילים השייכות לחג עצמו, שמנהגים שנכרכו בו דחקו אל תוך השפה חידושי לשון שיצרו את "שפת החג".
במבוא הקצר שכותב פרופסור א.ש הרטום לפירושו על מגילת אסתר, על-פי שיטת מ.ד קאסוטו, הוא כולל הערה קצרה על לשון המגילה: "אופייני ללשון זו הוא גם השימוש הרב במילים הפרסיות". ד"ר
גבריאל כהן, בהקדמתו לפירוש שכתב במסגרת סדרת "דעת המקרא", מציין: "בלשונה של מגילת אסתר ניכרת השפעה פרסית". יותר מכל הרחיב על כך החוקר והבלשן רפאל וייס שכתב מאמר מקיף על "לשונה וסגנונה של מגילת אסתר", והמציין 11 מילים שמקורן פרסי וביניהן כאלה העולות על שפתינו בשכיחות רבה; זמן, דת, פתגם.
יש עוד פורים אין לך חג יהודי ששמו אינו עברי, לבד מחג פורים. סיפור החג מתרחש בארץ זרה ואף שמו לקוח משפה זרה. מגילת אסתר מסכמות זאת בפשטות: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור". ויודעים אנו מהו ה"פור", שהרי נאמר עוד קודם לכן "הפיל פור הוא הגורל". משמע: המילה "פור" אינה בעברית ותרגומה לעברית, אליבא דמחבר המגילה, הוא "גורל".
המילה "פורים" היא צורת רבים ל"פור" ופירושה, אפוא, גורלות. ומהם הגורלות? אבנים או עצים בצורת קוביות שעל צידיהן היו רשומים סימנים. קוסם השבט או העדה היה מפיל את הגורלות ומנחש על פיהם ועל-פי הסימנים שנראו בהם. על תופעה דומה ידוע לנו מן המסופר בספר יהושע.
מן המילה "פורים" עלו כמה וכמה צירופי לשון המתקשרים אל החג באופן ישיר. "פורים פרזים" הוא יום י"ד באדר, שבו חל החג בערים שאינן מוקפות חומה. "שושן פורים", או בלשון החכמים "פורים מוקפים", הוא יום ט"ו באדר, שבו חגגו היהודים בשושן הבירה, עיר מלכותו של אחשוורוש, שהייתה מוקפת חומה. יש גם "פורים קטן" שהוא פורים של אדר א" בשנה מעוברת, ויש "פורים משולש" כאשר חל ט"ו אדר בשבת, ואז הוא נפרס על פני שלושה ימים|: שישי, שבת וראשון.
מן הראוי לעיין בעוד כמה מן המילים הפרסיות שנתגלגלו אל השפה העברית. רפאל וייס במחקרו מציין, כי המילה "זמן" אפשר שהיא מן האכדית (simna) ואפשר שמן הפרסית (zurvan), ולדעתו המקור המוחלט הוא פרסי. או מילה אחרת: "דת" (data), שמשמעה בפרסית חוק, משפט, פקודת המלך. "פתגם" אף היא בפרסית ומשמעה פקודה. וכך הפשתגן שהיא העתקה והגנזים (ganza) שהם משרד האוצר הפרסי. פרופ' טורסיני, במאמר שפרסם לפני שנים רבות, הוסיף: הבד הדק והיקר, העשוי צמר גפן, מתקרא "כרפס"; ואותם שמקצועם הוא לרכוב על סוסים קרויים "רמכים", ופירוש המילה בפרסית "עדר סוסים".
שמות מממלכות אכד ועילם שפה אחרת השקועה בתוך המגילה היא האכדית, שהייתה לשון בבל ואשור העתיקה. שפה זו השפיעה ביותר על השפה העברית, וניתן להתפעם מכך, שהרי המגילה נכתבה לאחר ששלטון הבבלים הוסר מעל פרס. מרדכי הוא אומנם יהודי, אך בשמו הוא דומה ל"מרדוך", האל הראשי של בבל. כך אף שמה של אסתר, שלא נמצא אלא במגילה בלבד והוא נגזר ככל הנראה משמה של האלה הבבלית "עשתר". ואילו שמות הכוכבים הפרסיים של המגילה, גם בהם יש רמז לעמים ואמונות. "המן" נגזר משמו של האל העילמי "הומן", ואילו "זרש היא האלה העילמית "זיריס".
היותה של מגילת אסתר מרכיב מרכזי בפורים, עשתה את לשון המגילה לחלק משגרת הלשון של דוברי העברית. עובדה היא, כי ספרי התנ"ך שהיו נקראים במחזוריות מדי שנה בשנה, גיוונו את השפה והעשירו אותה בביטויים המצויים בו. כך, למשל, אין בשפה העברית שימוש נרחב בביטויים המופיעים בספרי הנביאים ובמרבית הכתובים. לא כן התורה וחמש המגילות, שנקראו מדי שנה ובכך היו לחלק מאוצר הלשון הפעילה ולא זו הסבילה, שרק נשמעת ומתפרשת.
מתוך כל אחת מהמגילות עלו ביטויים ופתגמים שהם אבן יסוד בשפה המדוברת בת זמננו. בצד "אין חדש תחת השמש" (קהלת) או "שימני כחותם על ליבך" (שיר השירים), נבעו מתוך מגילת אסתר ביטויים רבים השגורים על שפתנו גם היום. נזכיר רק אחדים מהם: "כאשר אבדתי אבדתי", "והשתייה כדת אין אונס", "עד חצי המלכות", "ליהודים הייתה אורה ושמחה", "לבקש על נפשו", "כלתה אליו הרעה" - ואלו רק דוגמאות אחדות המוכיחות את הכלל. כל ספרי התנ"ך שהיו חלק מהטקס השנתי הקבוע העשירו את השפה, ומגילת אסתר נתייחדה בתרומתה המשמעותית והייחודית.
