ונהפוך הוא

עקרון יסוד בפורים הוא "ונהפוך הוא". בפשטות הוא נסב על היפוך הגורל של היהודים כמסופר במגילת אסתר¹, ואולם במשמעותו הרחבה עניינו בהמחשה מרתקת כיצד מה שנדמה טוב לרשע, הופך לרעתו ממש. מה שנראה כרע הוא דווקא מקור הטוב, וממנו תוצאות חיים. עקרון זה בא לטעת בנו אמונה בשלטונו המוחלט של אל יחיד, בעולם שמורכב מישויות רבות, עצמאיות ובעלות כוח. כלפי חוץ העולם מתנהל על ידן, ואולם לאמתם של דברים, בהסתר ומאחורי הפרגוד הוא זה שמנתב את המציאות. התערבותו בלתי מורגשת ונעשית באופן כה מחושב ומסונכרן, עד שעקרון זה הופך בידיו ככלי לשלם לשונאיו מידה כנגד מידה, בדקדוק פלאי של ממש. מדרך העולם לומר שעקרון ה"ונהפוך הוא", מתבטא בעמוד התליה שהכין המן כדי לתלות עליו את מרדכי, ונהפך לשמש לגרדום שלו בעצמו. כמו גם שמחשבת ליבו בדבר זהות האיש אשר המלך חפץ ביקרו, התהפכה לגמרי, באופן קיצוני ומפתיע, ממנו לאויבו בנפש. הכבוד הרב שחפץ לעצמו ואותו ביטא בפיו, הפך להיות למרדכי היהודי. ואולם כאן אני מבקש לעמוד על פן נוסף, שעולה דווקא מעומק הפשט. הוא מגלה לנו עד כמה מדובר במוטיב חוזר, שנטמן כבר בתחילת מעשה המגילה וממנו ללמוד שכנגד השיטה של 'עשה כרצונך', יש דין ויש דיין. המגילה פותחת במשתה שאותו ערך המלך אחשוורוש ובו ציווה לעשות "כרצון איש ואיש"². המלכה ושתי, עברה על הצו והמרתה את רצונו של בעלה, האיש, להופיע מעורטלת כשהיא חבושה כתר מלכות בלבד. אחשורוש כעס, והיה אובד עצות. הוא כינס את המועצה המלכותית לייעץ לו בדבר העונש הראוי למלכה הסוררת. ואכן חוק נחקק, כביכול כדרך החקיקה בבריטניה, של דבר המלך במועצה. דווקא עצת אחרון השרים, ממוכן³ התקבלה. הוא יעץ להסמיך את המלך לגזור בפיו עונש מוות, ללא משפט, על כל נתין, לרבות המלכה⁴. חז"ל גילו לנו שממוכן זה המן⁵, ובעקבות עצתו, הפך מאחרון, לראשון השרים⁶. הוא מונה לשר המשפטים. כמו לורד צ'נסלור בבריטניה. על סמך החוק שחוקק המן, הוא נקרא: 'בן המדתא'. דת בפרסית משמעה: חוק או משפט⁷. המדתא הוא צירוף של שתי מילים: המן ודת. יוצא אפוא שהמן בן המדתא, הוא למעשה המן בעל החוק. או שהחוק קרוי על שמו, או שהוא הפך להיות שר המשפטים, בזכות החוק. כך או כך, חוק זה שהגה המן ואפשר למלך לגזור דין מוות בהבל פיו, ללא צורך בהליך שיפוטי, הוא שהרים אותו. אבל באופן אירוני, הוא גם הדבר שהביא למפלתו המוחצת. בהמשך המגילה אנו קוראים על כך שהמן נפל ורכן על אסתר המלכה. אחשורוש פירש זאת כניסיון לבצע בה אקט מיני, וכהרף עין עשה שימוש בסמכותו לפי אותו חוק שהגה המן בעצמו, והורה להמיתו בלא משפט⁸. כך יוצא שמוטיב ה"ונהפוך הוא", שנטמן בתחילת המגילה, מתבטא בגלוי ומיושם הלכה למעשה לקראת סופה וכמוסר השכל. הוא משמש ככלי לשלם לרשע, כמעשהו ממש. הרשע נפל בבור שאותו כרה במו ידיו, או פיו. דווקא בדבר שעליו הייתה עיקר גאוותו, מגיעה מפלתו, וזו למעשה מהווה הגאולה לטובים. יתרו בחכמתו כבר הקדים והיטיב לעמוד על סוד העיקרון של "ונהפוך הוא", באומרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים, כי בדבר אשר זדו עליהם"⁹. כוחו של ה' נעלה על כולם, כי רק התקיף שבכוחות, יכול להפעיל בעולמו את עקרון ה"ונהפוך הוא" על שונאיו, ולשפוט אותם באופן כה מפעים וצודק.