כמעט כל אחד מאיתנו משלב בהודעות טקסט גם סמלים וציורים. כלומר, תוכן כתוב לצד אימוג'י שמטרתו (כביכול) לחדד את המסר. על פניו מדובר בעניין שגרתי, אך האם סמלי אימוג'י "תמימים" יכולים לגרום ל"הוכחה לחוזה" ולביסוס טענות בין כתלי בית המשפט? סוגיה מרתקת זו נדונה בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בהרצליה.
הצדדים היו חלוקים לגבי מו"מ הנוגע לחוזה שכירות דירה. התובע, בעל הנכס שהציע את דירתו להשכרה, טען כי הנתבעים שהתעניינו בשכירות, ביטלו מו"מ בשלב מאוחר ובחוסר תום לב. בעל הנכס טען, כי יש לפצות אותו נוכח הנזקים שנגרמו לו בעיכוב בהשכרת הדירה ומתן "בלעדיות" לנתבעים. לדבריו, בלעדיות זו הייתה מבוססת בין היתר על הודעות טקסט עם סמלי אימוג'י ששידרו אופטימיות וחיוביות. בני הזוג הנתבעים טענו לעומתו, כי הייתה זו זכותם המלאה להפסיק את המשא-ומתן נוכח פערים מובנים.
שאלה של גמירות דעת לכאורה, מדובר על (עוד) סכסוך רגיל בנוגע לחוזים ומו"מ, בו בית המשפט מתבקש לקבוע האם הצדדים הגיעו לכדי גמירות דעת והביעו רצון לחתום על החוזה, והאם כל מה שנותר היה חתימה פורמלית. המעניין הוא שכאשר בית המשפט "יצא למשימתו", הוא עשה זאת בין השאר על-ידי ניתוח מסרונים שמשולבים בסמלי אימוג'י.
כידוע, בעת שבית המשפט בוחן "גמירות דעת" בניהול מו"מ, הוא מבסס את עמדתו לפי אמות מידה אוביקטיביות ובהתאם לביטויים חיצוניים (ולאו-דווקא כוונה פנימית וסובייקטיבית). כבר נקבע בפסיקה שאם הביטויים החיצונים מעידים על קיומה של גמירות דעת, הם יכולים לגבור על הביטויים הפנימיים שבליבו של הצד המתנגד.
כך היה למשל בפסק דין מפורסם שניתן על-ידי בית המשפט העליון לפני כמעט 40 שנה, בו נקבע, כי לחיצת יד ו"השקת כוסות לחיים" היו ככריתת חוזה למרות העדר חתימה בכתב. מאז ולימינו אנו, בית המשפט בהרצליה קבע בפסק הדין, כי "השנה שבה עסקינן היא שנת 2016, ואת השקת הכוסיות לחיים החליף מסרון שאליו מלווים הסמלים הידועים כאימוג'י".
חשוב להדגיש, כי לשופט אמיר ויצנבליט היה ברור, כי הצדדים לא התקשרו בחוזה, כיוון שניתוח מעמיק של התנהלותם העיד על כך שהם ראו חשיבות רבה בסגירת העסקה על-ידי חתימה בכתב. אולם בית המשפט מצא לנכון לפסוק לזכות בעל הנכס פיצויים בסך 7,250 שקל בשל ניהול מו"מ בחוסר תום לב.
בית המשפט קבע, כי הסמלים הגראפיים שנשלחו לתובע במסרונים, תמכו במסקנה שהנתבעים נהגו כלפיו בחוסר תום לב. בני הזוג ראו את הדירה פעמיים ולאחר הפעם השנייה האישה שלחה לבעל הנכס את ההודעה הבאה: "בוקר טוב [סמיילי] רוצים את הבית [אישה רוקדת, זוג רוקד, סימן וי באצבעות, כוכב שביט, סנאי, בקבוק שמפניה] רק צריך לשבת על הפרטים... מתי מתאים לכם?".
כאשר השופט צעיר בפסק הדין נקבע, כי צירוף סמלים רבים למסרון, שכללו בין השאר דמויות רוקדות ובקבוק שמפנייה, שידרו "אופטימיות רבה". קרי, למרות שלא היה בהודעת הטקסט כדי להקים בין הצדדים חוזה מחייב, היא הובילה לכך שבעל הנכס הסתמך על רצון הנתבעים לשכור דירתו. דבר זה גרם להסרת המודעה לגבי הדירה מאתר האינטרנט ולהפסקת הצגתה למתעניינים נוספים.
כך אירע גם חודש לאחר מכן, כאשר האישה המשיכה לשלוח מסרונים עם אימוג'ים "שמחים" של סמיילי אשר שידרו כי "הכל כשורה". זאת למרות שלפי הטענות בכתב ההגנה, בשלב זה הנתבעים כבר לא היו בטוחים (בלשון המעטה) לגבי נכונותם לשכור את הנכס. בסופו של היום, בית המשפט פסק לתובע פיצויים לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים, שקובע זכות לפיצוי בגין נזק שנגרם עקב ניהול מו"מ בחוסר תום לב.
הבה נזכור שאנו חיים בעידן חדש ושונה מאוד מהדור הקודם. כידוע, אפליקציה הווטסאפ השתלטה על חלק נכבד מחיינו. אנו נוהגים לכתוב, להתחייב, להודיע ולהוסיף סמלים אשר מביעים את הרגשתנו. לא ניתן להתעלם מסמיילי שהביע כוונה כלשהי. כבר אין צורך באותיות בכדי שנביע את הרצון שלנו להתחייב לדבר מה.
בשולי הרשימה ולא בשולי חשיבותה מהרהר אני, האם בשל כך שהשופט שדן בתיק הוא צעיר (בן 38) מבין יותר בסוגים ובתוכן הסמיילי, וכי מה היה אילו התיק היה נדון אצל שופט מבוגר ממנו שפחות בקי ברזי הסמיילי?
כך או אחרת, מסקנת הדברים ברורה: היזהרו במשלוח סמיילי בעת ניהול מו"מ באמצעות אפליקציית הווטסאפ. יש משמעות לכל סמל!
