ההפגנות האלימות החוזרות ונשנות של קבוצת חרדים ירושלמית המוחה נגד גיוס תלמידי ישיבות המתחמקים משירות בצה"ל, אינן לכבודה של התורה, אלא אך ורק לכבודו של הממון המגיע מתקציב המדינה ומאפשר להם להתקיים כהלכה, מבלי שיצטרכו לתרום את חלקם בנטל הנדרש מכול אזרח מן השורה. התוצאה התדמיתית המתקבלת בעיני הציבור החילוני מן ההפגנות האלה מציגה תמונה מסולפת שלפיה כל החרדים באשר הם מתנגדים לגיוס.
הנה מספר עובדות על ההפגנות הכוללות חסימות של צירי תנועה מרכזיים ועימותים אלימים עם שוטרים. המפגינים שבהם מדובר מהווים מיעוט זניח מהמגזר החרדי כולו שאלפים מתוכו מתגייסים לצה"ל מדי שנה ומספרם מצוי במגמת עלייה; כיום לא חלה על תלמידי ישיבות חובה חוקית להתגייס, פרט למכסת גיוס שנתית הקבועה בחוק; כל מה שנדרש משאר הצעירים החרדים הוא להציג אישור לימודים בישיבה ולהתייצב בלשכת הגיוס כדי לקבל דחיית שירות.
מה אם כך הסיבה הגורמת להפגנות? מסתבר, כי המפגינים האלה, המשתייכים ל"פלג הירושלמי" של קבוצה חרדית-ליטאית, מצייתים באמונה שלמה, להוראותיו של מפקדם העליון, הרב שמואל אוירבך, שהיה בעבר חבר בהנהגת מפלגת "דגל התורה", ולפני כשלוש שנים התנתק ממנה והחל להוביל זרם עצמאי, המתנגד בצורה קיצונית להשתלבות כלשהי בחברה הישראלית הכללית. הרב אוירבך רואה את עצמו כממשיך דרכו של הרב ש"ך, שהוביל את היהדות החרדית-ליטאית במשך מספר עשורים והתנגד באופן נחרץ לכל ניסיון לגייס בני ישיבות.
להפגנות החרדיות האלה, הממומנות בעצם מתקציב המדינה, יש רקע היסטורי שחשוב להסבירו. בתקופת כהונתו של
יאיר לפיד כשר האוצר קוצץ במחצית תקציב תלמידי הישיבות המגיעים מחו"ל. אולם במסגרת ההסכם הקואליציוני שנחתם ב-2015, בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות
ש"ס ו"
יהדות התורה", הוחלט לבטל את כל "גזירות לפיד" ולהגדיל בחזרה את התקציב לקליטת תלמידי הישיבות. לא זה אף זה: ממשלת נתניהו החליטה - מתוך תלות בקולות החרדים - להקצות עוד כ-100 מיליון שקל להבטחת הכנסה לחרדים ולסטודנטים.
מתוך עיון בספר התקציב הסתבר, כי תקציב הישיבות עתיד להגיע ל-1.167 מיליארד שקלים. אך הממשלה שמרה לנו הפתעה. לפני זמן קצר אישרה תוספת של 48 מיליון שקל לתקציב הישיבות שהמריא לגובה של כ-1.2 מיליארד שקל - הגדול ביותר שאושר מאז ומעולם. יחד עם כל התוספות עולה, כי תקציב הישיבות מתחילת 2014 גדל ביותר מפי שניים. בקיצור: יש ממה לחיות בלי מאמץ מיוחד, לאברכים המגיעים מחו"ל וגם לחבריהם שנולדו בארץ והניזונים מאותו ממון.
זכותו של הרב אוירבך לעמוד על דעתו, כפי שהוא מבין את משמעות דברי התורה, ולהורות לקהל מאמיניו המטים אוזן קשבת לדברי הגותו ולהתנגד - אפילו באלימות - לכול הסכם בין המדינה לבין הציבור החרדי, ממש בבחינת "ייהרג ובל יעבור". אך זכותה של המדינה - ואולי אף חובתה - להפסיק את המימון שהיא מעניקה בנפש חפצה למיעוט מ
עולם התורה. אם ירצו המפגינים להפגין - שיפגינו, ואם ירצו ללמוד תורה כהבנתם, ועל-פי פסיקתו של מורה הדרך שלהם הרב אוירבך, בשאלה מה מותר ומה אסור - שילמדו וישננו. אבל זאת בתנאי ברור ועקרוני - שהתופעה הרעה הזו לא תהיה על חשבון הקופה הציבורית.
