במדינתנו הרבה אנשים עטורי תהילה, על חלקם שמענו ועל חלקם לא. אנו נוטים להאמין שאם נשאו בתפקידים רמים ואחראיים כמו ראש המוסד, הרמטכ"ל, שר הביטחון, אלופי צה"ל, מפקדים בכירים במשטרה הם היו ראויים לאמון שלנו, ואך חולפת לה תהילת העולם והם עוברים לסטאטוס "במיל" או "בדימוס" ואז הם מתאמצים מאוד לשכנע אותנו, שהאמון שנטענו בהם היה עפעס לא לעניין.
באירוע לכבודו של
מאיר דגן ז"ל, קודמו של
תמיר פרדו בראשות המוסד, מתח מר פרדו ביקורת על המדיניות הישראלית על כי איינה מנצלת חלון הזדמנויות להשתלבות במרחב. להבנתו, האיום הקיומי היחיד על ישראל כיום הוא האיום הנובע מהסכסוך הישראלי פלשתיני. הוא טוען, בנוסף, כי אין בכוחן של שכנותנו להכריע אותנו בכל קומבינציה או קואליציה שתתהווה, ומכאן הוא מסיק כאמור שזה בדיוק המועד עבור ישראל להשתלב במרחב.
וניתן אך לתמוה שאדם היה בעמדה כה בכירה, ובמרכז צומת קבלת החלטות, רואה את גולת הכותרת של שאיפותיו המדיניות בהשתלבות במרחב.
רווח והפסד יקירי מר פרדו, האם אתה מודע להכנסה הממוצעת לנפש במרחב שאתה כה שואף להשתלב בו? וכמה שנות לימוד לנפש? וצריכת המים לנפש? פרסי נובל לנפש? האם בדקת את דבריך לפני שאמרת אותם? האם לא למדת במוסד לשים קצת ספקות לפני שאתה שם הצהרות בומבסטיות על השולחן?
האם בדקת מהן השאיפות של העמים והאומות שאתה כל כך רוצה להשתלב במרחב שלהן בנוגע לך ולזכות קיומך כאן? האם עשית חישובי רווח והפסד של היבטי ההשתלבות השונים, והמחיר שנשלם אם נצליח בהשתלבות ואם ניכשל בה?
מר פרדו היקר, למדינת ישראל יש כיוון, אנו מציעים מו"מ להנהגה הערבית בנושאים הקשורים לאדמות ארץ ישראל, מתוך שני עקרונות, 1. המו"מ לא יוביל לשום מקום אלא אם בסיומו לא תהיה הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. 2. זכות השיבה לא הייתה קיימת מעולם ולא תהיה קיימת לעולם.
שני עקרונות מאוד פשוטים אשר הם ורק הם חיוניים להמשך קיומנו כמדינה יהודית, הם ורק הם עשויים, אם כי לא בביטחון מלא, לעקר את התיאבון למלחמה בצד השני, כל פתרון אחר ישאיר את בעיות הליבה פתוחות, והאש תחזור ותתלקח כאשר אנו נהיה במצב הרבה יותר גרוע.
ומה אתה אומר לשכנינו? תנו לנו להשתלב במרחב, להיטמע במרחב, אנו נשתלב, נבטל את הייחודיות שלנו, נבטל את העם שלנו, ונהפוך חלק ממרחב עני, בור, וחסר תקווה.
אני מבין שזה לא מה שהתכוונת לומר, אך כאיש מודיעין ותיק אתה כבר יודע שכלל לא חשוב מה אמרת, אלא מה האויב שומע. איש לא מתעניין בשורות אלא במה שמשתמע בין השורות, ובין השורות שלך אני שומע: תבוסתנות, ייאוש, וחסר אמונה בצדקת הדרך, וזה בדיוק מה שהאויב אוהב לשמוע.