"נתניהו למד לקח אחד מהקדנציה הקודמת. אל תאבד את הבייס הפוליטי שלך ובשום מחיר. הוא לא בלון כמו שחושבים, הוא מבין היסטוריה לעומק, יש לו תפיסה מורכבת ורבת פנים של המציאות ועדיין הגורם המכריע אצלו בסוף, בפעולה, הוא ההישרדות". - (
אהוד ברק, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר).
מנהיגות חברתית ומעצבת פועלת על-מנת למגר תופעות קיימות שאינן תקינות, ומנהיגה על-פי סולם הערכים שמתאים לאותה עת (בגין, פרס, רבין, שרון ובחלקים מסוימים גם ברק ואולמרט). אין ספק בכלל שרה"מ נתניהו הוא מנהיג מצליח, אך מנהיגותו מתבטאת במנהיגות אישית ומתגמלת בלבד. סדר העדיפויות מיושם קודם בצורך להישרדות, כך שהוא היחיד שנמצא בבסיס הכוח, מתגמל את המעגל הראשון שנמצא סביבו ובכך מחזק את תכונות המנהיגות האישית וחוזר חלילה. זוהי נטו תכונת מנהיגותו, ואין בלתו שעושה זאת טוב יותר ממנו.
יש הרבה שאלות שעולות כאשר מנהיגות שכזו מקבעת את עמדת השרידות בחיים עצמם, מחרבת את הסולידריות, פוגעת באחדות הלאומית, מעוותת את הציונות ומעמיקה את הפערים החברתיים באוכלוסייה. גם שאלות קיומיות הקשורות בביטחון נשאלות. האם צורת מנהיגות שכזו יכולה בהחלט לשרת קדימה ולהבטיח את עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית של העם היהודי?! האם סדר העדיפויות קשור בד-בבד קודם כל במילוי הצרכים הציבוריים ולטובת כלל האוכלוסייה הישראלית?!
האם זו באמת מנהיגות שנובעת משליחות או שהשליחות כלל אינה נמדדת כאן. הרי עם כל הכבוד לרה"מ והטקסט שאיתו הוא מדביק את מעריציו, כבר מזמן לא מדובר כאן על ימין או על מרכז -שמאל אלא על קריסת הממלכתיות. החברה הישראלית חייבת להישען על הממלכתיות, היא חייבת בשכונה שהיא גרה בה מנהיגות חברתית ומעצבת שמסתכלת עליה בעיניים כנות. החברה הישראלית חייבת מנהיגות אמיתית שמתאימה עצמה לאופיה הבסיסי של ישראל כמדינה שקמה על-פי רוח מגילת העצמאות וחזון הנביאים.
אומרים שמנהיגות נבחנת בין היתר בהחלטיות, כך שאין מקום לחוסר החלטיות בהנהגה חברתית ומעצבת. כאשר החלטיות משרתת בעיקר את הגורמים שמחזקים ומבססים הישרדות פוליטית, ההנהגה הופכת אוטומטית לאישית ומתגמלת בהתאם למצב ההישרדותי. הישרדות פוליטית אינה משרתת את מדינת ישראל, היא משרתת אך ורק את את בעלי האינטרס, משמרת את הבורות, ופוגעת בחברה הישראלית.
