השבת קוראים בתורה שתי פרשות, וַיַּקְהֵל וּפְקוּדֵי ובכך מסיימים את ספר שמות. השבת, עקב הסמיכות לראש חודש ניסן, גם מוציאים ספר שני ובו קוראים את פרשת החודש. מה הקשר בין התוכן של שתי פרשות אלו ובין (שמות יב) [ב] הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים...? רש"י רומז לנו את התשובה בפירוש הראשון שלו לתורה: אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קי"א) כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו". ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
כאמור, בפירוש הזה בחר רש"י לפתוח את פירושו על הפסוק הראשון בתורה: [א] בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. בריאת העולם הייתה בחודש תשרי, שעל כן היום הראשון בו, הוא ראש השנה. בפירוש שלו רומז לנו רש"י כי התכלית האמיתית של בריאת העולם במעטפת של התנהלות טבעית, היא לחתור ולהגיע לגילוי הכוח האלקי שמהווה ומחיה את הטבע. העולם שנברא בתשרי מתנהל בדרך הטבע, כך זה אמור להיות, תחת ההנהגה של שם אלקים אשר ברא אותו. אלא שכאמור, ההנהגה הטבעית מסתירה את הכוח האלקי שמהווה ומחיה אותה. מכוח ההסתר הזה העולם עלול להתנהל, ואכן התנהל, כאילו אין בעל בית וכך יכלו המצרים לשעבד את בני ישראל לאורך מאות שנים.
הפסוק שבו היה "צריך להתחיל את התורה" מכריז שהנה נפתח פרק חדש בכללי ההתנהלות של העולם, פרק של התחדשות החורגת מהכללים המוכרים של הטבע. לפי כללי הטבע, המצרים שהיו רבים וחזקים יכלו לשעבד את בני ישראל שהיו מעטים וחלשים והם עשו זאת. ההתערבות האלקית שברה את כללי הטבע, היא שיחררה את בני ישראל וגם פגעה קשות במצרים המשעבדים. מה הרעיון ואיך זה קשור לפרשיות שקוראים בשבת זו? בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ מושלמים והם יכלו להישאר כאלה. העולם שנברא מושלם התקלקל כתוצאה מהחטאים של בני האדם והכיוון הכללי היה חורבן מוחלט. נוצר צורך חיוני ביצירת ישות שתפעל לתקן את קילקולי העולם.
ההתחדשות שלנו במצוות קידוש החודש, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים, עם ישראל מתחיל לקבל את הכלים שיאפשרו לו לתקן את העולם. רק מתחיל, כי השיא היה במעמד קבלת התורה בהר סיני. אבל לא נשארנו בשיא כי אי-אפשר לאורך זמן, לכן בא ההמשך בפרשות השבוע האחרונות כולל שתי הפרשות של שבת זו. בפרשות תרומה ותצווה קיבלנו בפירוט רב את הציווי לבנות משכן וכלים לעבודה בו, ובפרשות וַיַּקְהֵל וּפְקוּדֵי מתואר הביצוע המלא של אותם ציוויים. וגם זה בפרטים ופרטי פרטים. פרטי פרטים בציווי ופרטי פרטים בביצוע, מה הרעיון? זה בדיוק הרעיון - כשהולכים לתקן את העולם יש חשיבות לכל פרט, גם לכזה הנראה קטן עד שולי. את זה מלמדות אותנו פרשות השבוע, את החשיבות של הפרטים.
הקב"ה ברא עולם שלם, עם כל הפרטים שיש בו. כל פרט הוא חשוב כי כל פרט נוגע לשלמות הבריאה. כאמור, העולם התקלקל כתוצאה ממעשי האדם ועם ישראל הופקד על תהליך תיקונו. המשכן נועד לייצג את העולם; המשכן הוא מעין עולם קטן ביחס לעולם הגדול וכל פרט בבניינו היה משמעותי. העבודה השוטפת בו מייצגת את עבודת התחזוקה של העולם, כולל מגמה של שיפור מתמיד וגם בתחזוקה חשוב כל פרט. במלים אחרות, מה שהחל ב-בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ, ממשיך להתקיים בזכות עבודת הקודש של בני ישראל. כי למרות שאין לנו משכן או מקדש גשמי שבו נקריב קרבנות, הרי דיברנו כבר בעבר על כך שתכלית המשכן היא וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, בתוך הלב של כל יהודי.
ומבחינתנו הכל מתחיל בהתחדשות של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים. כי חודש ניסן הוא אומנם ראשׁ חֳדָשִׁים לנו אבל ההשפעה היא על כל העולם. שעל כן הוא ראש לכל החדשים, גם לאלה שקשורים ושייכים לאומות העולם. כמו חודש תשרי למשל, שהוא ראש השנה לבריאת העולם כולו. מכאן נוכל להתחיל לקבל שמץ של הבנה להיקף ההשפעה שלנו בעולם. וההשפעה הזאת הולכת ומתגברת כעת במהירות ככל שמתקרבים לסוף ההיסטוריה, לגאולה האמיתית והשלמה שתבוא מיד על-ידי משיח צדקנו. וכמו בגאולה ממצרים, מרגע שהתחיל התהליך הוא בלתי הפיך. זה רק ילך ויתגבר. ומה שנדרש מאיתנו הוא להתחבר לתהליך של השלמת תיקון העולם. או לפחות לא להפריע, כדי לא לעכב את הגאולה ח"ו.
