הדגל הלבן של הכניעה שעליה חתם שר האוצר
משה כחלון במאבקו מול ראש הממשלה בנושא "התאגיד" ו"
רשות השידור", הוא הזדמנות פז לתקשורת ה"לא ציבורית" להתחיל לפרוח. התפתחות כזו אפשרית עתה, כיוון שהתחרות מצד התקשורת "הציבורית" עתידה להצטמצם מאוד וערוצי השידור הציבורי ייאלצו לפעול בפיקוח של מערכת פוליטית שראשיה משוכנעים, בטעות, כי שליטה בתקשורת תוכל למנוע חשיפה של כישלונות השלטון ומקורביו ולהבטיח את המשך קיומם.
המאבק על צביון השידור הציבורי בישראל לא נוצר במטרה להגיע לשליטה בתקשורת, כפי שהייתה בימי קום המדינה כאשר יצחק נבון, יד ימינו של ראש הממשלה
דוד בן-גוריון, היה מנחה את "
קול ישראל" מה ואיך לשדר ומה לא לשדר. הנושא האמתי של המלחמה הנוכחית הינו:
חופש העיתונות הנחשב בעיני רבים לאחד מערכי היסוד של מדינה דמוקרטית. על-מנת להבטיח תפקוד נאות של כל שלטון, יש להבטיח את אי-תלותה של העיתונות ולהגן עליה מפני איומים שלטוניים. כדי שהעיתונות תוכל למלא את תפקידה באופן מיטבי יש להבטיח את עצמאותה ואת יכולתה לתפקד כראוי, כמו גם את יכולתה לבקר את השלטון ולחשוף את כשליו ללא חשש מסתימת פיות.
ואלה הגורמים המסוגלים לייצר לחץ תקשורתי כבד על הממשלה על-מנת שתשפר את ביצועיה כדי שלא תצליח להשתלט על התקשורת: ערוצי הטלוויזיה 10, ו-2,
עיתון הארץ שלמרות תפוצתו הדלה השפעתו ניכרת,
ידיעות אחרונות, "
גלובס" בבעלות המחודשת של משפחת בר-און, אתרי חדשות ייעודיים רב-גוניים כמו News1, תחנת השידור
גלי צה"ל השייכת למערכת הביטחון ועוד.
עם זאת עדיין מוקדם מדי עבור ראשי השלטון לחגוג את הצלחתו של ראש הממשלה, כי מהמורות רבות ממתינות בדרך. למשל: כדי לממש את השינויים בניהול התאגיד צריך קודם כל לקבל את אישור הכנסת לחקיקה הנדרשת. ואף אם סביר להניח כי חקיקה כזו תאושר בזכות הרוב פרלמנטרי, אסור לשכוח את בג"ץ שלפתחו כבר הוגשו מספר עתירות ובוודאי יוגשו נוספות. וכיוון שגם בג"ץ ניצב בימים אלה מול כוונת השלטון לשנות את מוצא פיו באמצעות צירוף שופטים "משלנו", כלל לא ברור מה תהיה החלטתו שתכריע את הכף.
ראש הממשלה
בנימין נתניהו הינו "אמריקנולוג" ידוע ועל כן סביר להניח שלא נעלמו מידיעתו שתי עובדות.
האחת: התיקון הראשון לחוקה האמריקנית אוסר על חקיקה העלולה לפגוע בחופש הדיבור ובחופש העיתונות.
השנייה: לפני קצת יותר מ-20 שנה קבע האו"ם את ה-3 במאי כיום חופש העיתונות, כדי להדגיש את חשיבות הנושא. טועה בנימין נתניהו אם הוא מאמין שבעולם של תקשורת רב-ערוצית, כולל דיגיטלית, ניתן למנוע פרסומים שליליים וביקורתיים על הממשלה. טוב יעשה נתניהו - לעצמו ולשלטונו - אם יפסיק לבחוש בתחום התקשורת, כדי שישראל לא תידרדר למצב שבו אולי ממתין לנו, אי-שם מאחורי הקלעים, חוק המבטל את זכות חופש הדיבור.
סוף דבר: על בסיס המלים שהשמיע באוזנינו פעם פזמון ישן "השיר לא תם, הוא רק מתחיל", אפשר היום להשמיע המנון חדש מתחום השידור הציבורי: "המאבק לא תם, הוא רק מתחיל".
