מזה שנים משקיעות סוכנויות הביטחון והמודיעין של העולם המערבי מאמץ משמעותי שמטרתו לבלום או למנוע את מימושה של הסכנה הגרעינית האירנית. זאת בהתאם להערכה שלפיה יש לאירן "פצצה במרתף". כלומר: קיים הידע, קיימת המטרה להיות מעצמה גרעינית, קיים מקור המימון, וקיימים גם האמצעים הטכנולוגיים. על ההיקף העצום של הפעילות הגרעינית מעידה העובדה שפורסמה בראשית השנה באתר "הפדרציה של המדענים האמריקנים" ולפיה השקיעה אירן יותר מ-100 מיליארד דולר בפיתוח התשתית התעשייתית לייצור נשק גרעיני, הכוללת מפעלי העשרת אורניום, הפקת מים כבדים והקמת כורים גרעיניים.
עיקר מאמץ הבלימה של כוונת ההתחמשות האטומית של אירן היה ועודנו מוטל על ארה"ב, שהיא כנראה המעצמה היחידה המסוגלת לסכל את המזימה הקטלנית הפורחת בבית המדרש של האייתולות מטהרן. ההתגייסות האמריקנית למשימה חשובה זו, הנמשכת גם בימי הנשיא טראמפ, הוצגה תחילה לעיני העולם כאילו היא נובעת מתוך החשש שאירן תתקוף את ישראל בנשק גרעיני. אולם האמת שונה. המאבק נגד אירן נובע מהאפשרות שיתממש תרחיש גרוע בהרבה. על-פי המידע המצוי בידי סוכנות הביון המרכזית (CIA) של ארה"ב ברור, כי ישראל וגם ארה"ב כבר סומנו כיעד לפיגוע בנשק להשמדה המונית, במתקפה של טילים בליסטיים בין-יבשתיים.
טילי שיהאב האירניים לסוגיהם השונים מתבססים על ידע וטכנולוגיות שהועברו לאירן ממדינות כמו רוסיה,
קוריאה הצפונית וסין. על עובדה זו הצביע בפעם הראשונה מידע מודיעיני שהוצג בפני בכירים בממשל הנשיא קלינטון לקראת סיום כהונתו. בסוף שנת 2000, בפרוטוקול של שימוע מומחים שהתקיים בסנאט בתת הוועדה לביטחון בינלאומי בראשות היו"ר דאז סנאטור תד קוצ'ראן, הוא הבהיר: "בעבר העריכה ארה"ב כי לאירן אין ידע טכנולוגי ומשאבים כלכליים לייצר טילים בליסטיים בין-יבשתיים. הערכה זו השתנתה. בשנים החולפות התפתחה יכולתה של אירן בתחום זה באורח מהיר, תודות לידע טכנולוגי שהועבר לה מקוריאה הצפונית. אירן מצויה עתה על סף פיתוח טילים בעלי טווחים בין-יבשתיים הדומים לאלה של קוריאה הצפונית כדוגמת דונג-1 או דונג-2". והוסיף קוצ'ראן: "קיימת כיום בידי אירן היכולת המדעית והטכנולוגית לפתח את תחום הטילים גם ללא סיוע נוסף מבחוץ". זה ועוד: "על-פי דוחות מודיעין המצויים בידי ארה"ב הפכה אירן גם לספקית של טכנולוגיית טילי סקאד וטילים המונעים בדלק מוצק עבור מדינות מוסלמיות אחרות, כמו סוריה ולוב". עד כמה מוחשי האיום הטילי האירני ניתן להבין מן הפרסומים האירניים שלפיהם נוסה בהצלחה הטיל הבין-יבשתי שיהב-3, המסוגל, על-פי המפרט הטכנולוגי שלו, לשאת ראשי חץ ולהגיע למטרות בליבה של ארה"ב.
השאלה המעסיקה כיום את המומחים איננה אם יהיה בידי אירן נשק השמדה המוני מבצעי אלא מתי יהיה.
מאיר דגן המנוח שהיה ראש המוסד, הבהיר בסוף 2006, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שאירן תוכל להשיג נשק גרעיני רק ב-2009-2010. לעומתו העריכו מומחי הממשל של קלינטון, כי רק עד סוף העשור הראשון של המאה ה-21 תצליח אירן לייצר נשק אטומי לשיגור טילי.
במסגרת הדיונים המתקיימים בשאלת הפתרונות האפשריים נוכח קיומו של החשש מפני נשק גרעיני אירני, התקיימו בעבר דיונים דו-צדדיים כדי ללבן את הסוגיה הבאה: האם ראוי ליצור מצב שבו מתקפה על ישראל - גרעינית או קונבנציונאלית - תיחשב כמתקפה על האינטרסים של ארה"ב, ועל כן כדאי לישראל לחתום על 'ברית הגנה' פורמלית עם ארה"ב. ישראל מדינה ריבונית הדואגת לעצמה ולשלום אזרחיה ועל כן סביר להניח, כי היא עושה את כל המעשים הנדרשים כדי להגן על קיומה, ואולי מהסיבה הזו מעולם לא נחתמה ברית הגנה שכזו.
תרחישי האימה הנובעים מן ההכרה, כי מבחינת אירן כבר לא מדובר בתיאוריה אלא במה שקרוי "פצצה במרתף", כלומר בשלב הקרוב ביותר לניסוי, מוסברים ומנותחים בספר "האופציה הגרעינית האירנית" שיצא לאור בסוף 2004 והוא מתאר את המרוץ האירני אל פצצת האטום הראשונה שלה.
"מנקודת הראות של ישראל", כותב מחבר הספר, החוקר האמריקני אל וונטר: "פצצת אטום אירנית משולה ל'חרב דמוקלס' התלויה, באורח מאיים ביותר, מעל ראשה של מדינת היהודים. במצב בלתי נסבל שכזה תיאלץ ישראל לשקול בכובד ראש מתקפת-מנע אווירית על אתרי הגרעין האירניים". בהמשך מציג וונטר את תסריט אימים ושואל כך: "אם במהלומת אטום אירנית ייהרגו 300 אלף ישראלים, האם נשיא אמריקני כלשהו - ויהיה מי שיהיה - יהיה מוכן, בתגובה, להורות על הנחתת פצצות אטום על אירן ולגרום למותם של מאות אלפי אזרחים אירנים, שכלל אינם מהווים איום על ארה"ב?". וונטר מסכם ומדגיש, כי "כיוון שישראל אינה יכולה לסמוך על נסים בשעה שקיומה מוטל בספק ברור שהיא תגן על אזרחיה ועל עצמה בהתאם ליכולותיה היא".
יחד עם האיום התמידי על ישראל יש לזכור, כי אירן היא מדינה תומכת טרור ולכן יש לצאת מן ההנחה, כי במסגרת מאבקה למצב את עצמה כמעצמה האיסלאמית החוזרת אל ימי הזוהר של עברה ההיסטורי, היא כבר התחילה לספק נשק ואמצעי לחימה לארגוני טרור, דוגמת אלה הנלחמים בסוריה, ובעתיד בוודאי תתחיל לספק להם חומרים בקיעים רדיואקטיביים או כימיים.
