גדעון סער אמנם חוזר בסערה קטנה לליכוד, אבל אם ברצונו להתברג שוב בצמרת - עליו להתפייס עם נתניהו, ללבוש נעליים גבוהות מפני הנחשים במחנה, כמו אלדד, כץ, הנגבי, שטיינמץ, ביטן ואחרים, שהתרגלו שהוא מחוץ למחנה ושמחים בכך שמצא גאולה במשפחתו וקלע דוד, בפריו.
בוגי יעלון רצונו להתמודד על ההנהגה הלאומית כדבריו, תדחה כנראה לזמן אחר, כי בינתיים מתברר שהוא לא יעבור את אחוז החסימה, אם יקים מפלגה, והדרך היחידה שלו, היא לחזור לליכוד שאותה עזב בטעות ובנמהרות יתרה או ללכת לתחום העסקי.
מפלגות נישה או אד-הוק ההיסטוריה הפוליטית בישראל הוכיחה כי מפלגות שקמו מהר נפלו מהר, כי לא היו להם שורשים, לא בסיס אידאולוגי מגובש והיסטורי ולא הישגי העבר. כל הניסיונות להקים מפלגות מרכז, או חברתיות או שילוב של אידיאולוגיה וחברה, לא הצליחו ולא נראה לי שיצליחו לאורך זמן גם בעתיד. מי זוכר את רפ"י של בן-גוריון פרס, מי זוכר את ליפקין-שחק,
דן מרידור, מילוא ו
יצחק מרדכי, דיברו עליהם, בנו עליהם, האמינו יום יבוא, ואכן הוא בא - אכזבה גדולה ובסוף נעלמו מהאופק.
פורשי הליכוד - שהלכו אחר שרון, הצלחה מסחררת בשל אישיותו ומנהיגותו, ומיד לאחר פרישתו עקב המחלה, אולמרט את
ציפי לבני, בקושי החזיקו מעמד, עד שמופז חיסל אותם סופית, ציפי לבני עזבה וברחה עד שנחתה במחנה הציוני ושם נעלמה. הזגזג שלה - לא ייתן לה בסיס לקמבק.
