לא להתערב בגויים?

מצוה מרכזית ליהודים היא "לא להתערב בגויים" והיא מובעת לראשונה בסיפור עזרא הסופר, שציווה על אנשי ירושלים לגרש את "הנשים הנוכריות" ואת ילדיהן.(עזרא פרק 9-10). היהודים שמרו תמיד בקפדנות על מצוה זו והיא מופיעה גם בחוקי המדינה. האזרחות הטבעית בכל מדינה היא אזרחות מכוח לידה וישיבה, אבל באזרחות טבעית זו זכו רק אזרחים לא יהודים. הם בלבד נהיו "אזרחים מכוח ישיבה". לעומת זאת חוק מיוחד במינו נחקק בישראל שיצר אזרחות מסוג חדש, הוא "חוק השבות". חוק זה מיוסד על אותה מצוה גזענית-דתית אנטי דמוקרטית, ומי שזכאי לקבל אזרחות זו הוא רק "מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". כך הפרידה מדינת ישראל את היהודים מכל שאר האזרחים, שלכאורה כולם שווים זה לזה. בימינו זו כנראה המדינה היחידה שליהודים בתוכה נחקק חוק מיוחד והם מופלים מכל שאר האזרחים. מצוה זו נהפכת לבולטת ומנקרת עיניים בחוקי הנישואים בישראל. המעמד האישי נקבע אצלנו על-פי הדת בלבד ואינו קשור כלל לאזרחות. כך התקבל בכנסת הדמוקרטית חוק הנישואים היהודי ולא חוק נישואים אזרחי. הנישואים היהודיים מתחילים בכך שהגבר "קונה" את האישה, ומעמדה זה של האישה אינו משתנה במהלך הנישואים. פרידה של הזוג הנשוי -- לפי החוק שאישרו חברי הכנסת ברוב קולות רק הגבר בלבד יכול לעשותה. הוא ורק הוא רשאי להחליט "לתת לה גט". אם אישה שלא קיבלה גט יולדת לגבר יהודי אחר, מוענש הגבר המוליד (מי שם לב לאישה): בנו מוכרז "ממזר" ואינו רשאי להקים משפחה יהודית אלא אם גם אישתו "ממזרית" כמוהו. לעומת זאת אם האישה הנשואה רשמית יולדת לגבר אחר שאינו יהודי -- הילד נחשב בחוק הישראלי (החילוני) ליהודי כשר. כשמצווה דתית נהפכת לחוק חילוני, היא מופעלת על-ידי חילונים. המשטרה מוצאת עצמה כופה מצווה דתית על אזרחים שאין להם כל עניין בדת. המשטרה מכניסה לבית הסוהר גבר יהודי שאינו מסכים לקבל את החלטת הרבנות היהודית ומסרב לתת גט לאשתו. אך זה לא מקרה הכפיה היחיד הנכפה על-ידי גופי מדינה חילוניים. לפי חוק מקפח יהודים אחר, אוסרת המשטרה על יהודי לבחור יום מנוחה אחר מאשר שבת, כמו שרשאי לבחור כל אזרח שאינו יהודי. זה רק מבחר קטן של חוקי כפייה דתית יהודית הנוהגים בישראל. נוסיף כי הדרישה של הדת היהודית "לא להתערב בגויים" אין לה מקום בין חוקים המתקבלים במוסד חילוני כמו בית המחוקקים הישראלי. הרי הכנסת מייצגת גם יהודים המסתייגים מהדת היהודית וכן אזרחים שכלל אינם יהודים. היא אינה מוסד יהודי, אלא ישראלי. מה גם שחוקי הכנסת הם מעשי ידי אדם ואינם קשורים לשום אמונה דתית, והם מצריכים עיון נמרץ לאחר שהוגשו לעיון ראשון. אסור לקבל חוק שהוא מצוה דתית - כי לא יתואר ויכוח בכנסת החילונית על תיקון מצוה דתית! הדרישה "לא להתערב בגויים" בחוק הישראלי מביאה עלינו משטר של אפרטהייד חוקי, ופוגעת במאמץ לקרב את כל האוכלוסין לחברה משותפת וסובלנית אחת. הגדרת "יהודי" בחוק השבות היא אנטי-דמוקרטית בעליל, ואף מנוגדת לסעיף 15 בהכרזה לכל באי עולם. אך עד היום לא ניסה שום חבר כנסת להציע את ביטול ההגדרה הדתית של "יהודי", את חוק הנישואים הדתי, וגם לא את "חוק השבת" האנטישמי, המתיר לכל אזרח לבחור לו את יום המנוחה שלו בין שישי, שבת וראשון. אבל לא ליהודים! לאזרחים היהודים אסור לבחור יום מנוחה כרצונם. עליהם נכפה יום השבת דווקא. איפה השוויון, מי זוכר שהשוויון הוא סימן ההיכר המרכזי של הדמוקרטיה?