לרפרטואר העשיר של התאטרון הלאומי הבולגרי בסופיה, בין "אנטיגונה" של סופוקלס ו"ריצ'ארד השלישי" של שקספיר, "הקמצן" של מוליר ו"גן הדובדבנים" של צ'כוב, "הכסאות" של יוז'ין יונסקו ו"על עכברים ואנשים" של ג'ון סטיינבק, שובצה גם הצגה "יצחק יזעקוב ללא תעודות", פרי עטו של המחזאי היהודי, אנג'ל ווגנשטין, שבימים אלו ממשיך ליצור, לפעול, להשפיע וגם זוכה להיות יוצר מאוד מוערך בעיר הולדתו, סופיה, כשהוא כבר מהלך באמצע העשור העשירי לחייו.
שנה וחצי רצה ההצגה של אנג'ל ווגנשטיין בתיאטרון הלאומי של בולגריה בסופיה. רעייתי ואני זכינו לחוויה מרגשת של סוף שבוע באולם גדוש בקהל צופים, שנחשף לעולם יהודי עשיר. עולם יהודי, שחלק גדול ממנו עלה בלהבות ובתימרות עשן ללא רחם במהלך שתי מלחמות עולם, ששטפו את כל אירופה במאה העשרים.
הקהל הבולגרי באולם התיאטרון בסופיה צפה בהתרגשות רבה בעולם יהודי של שבת ותפילה, בעולם של בית כנסת ובעולם היציאה למרחבי תרבות והשכלה אירופית. בבולגריה חיו בצוותא ובהערכה הדדית רבה יהודים ונוצרים, דת ומדע, אך במרחבי אירופה, שתודלקו בשנאה חסרת מעצורים, הכל נחרך ונשרף בלהבות שנאה. בולגריה נותרה פינה מוסרית, שראשי הכנסייה בה מנעו את גירוש יהודי פלובדיב, העיר השנייה בגודלה. רכבות, שנשלחו לקחת את יהודי פלובדיב למחנות המוות, שבו ריקות.
חוויה מרגשת לראות קהל דומע מוחא כפים בתום ההצגה ואינו נותן לשחקנים לרדת מהבמה. נראה, שהתאטרון הלאומי בסופיה לא חסך באמצעים כדי להביא לבמה מספר רב של שחקנים ונגנים, שהציגו גלריה עשירה מאוד של דמויות, שחיו ונשמו באותם ימי הבלהות בבולגריה, בעיירות יהודיות בפולין ובמרכזי הערים באירופה טרם עלה עליהם הכרת, וללא רחם זרעו פורענות. ערים באירופה, שבעבר תמיד התהדרו בהיותן מרכזי תרבות ואומנות, באותן שתי מלחמות רובן ערכו תפנית מכוערת, כשהתמכרו לבהמיות חייתית, לאובדן צלם האדם ולהפיכת היהודי לאבק אדם ועל הדרך קצרו עשרות מיליונים מבני עמים אחרים.
ההצגה חשפה את הקהל אל אותן ערי תרבות באירופה, שהביאו שואה והרס לטוב וליפה, שנבנה לאורך היסטוריה ארוכה של חיי קהילות יהודיות, שהיו חלק בלתי נפרד מהנוף והחיים באותן הערים.
החוויה באולם התאטרון נצבעה בשלל צבעים מרהיבים של מוסיקת נשמה ופרקי חזנות, שפרטה על מיתרי הלבבות של הצופים באמצעות להקה מלאכית של נגנים מאוד מוכשרים בביצוע מוסיקאלי שמימי של הלהקה ואתה הקהל המריא במשך שעתיים תמימות לרקיעים רחוקים.
העלילה על הבמה כאמור לא נתחמה רק ב-ד' אמות של מציאות בולגרית, שכאמור הייתה סובלנית ומאד סולידארית עם יהודי בולגריה. ההצגה נפרסה על פני מציאות יהודית ברחבי אירופה, שהמלחמה השחיתה את דמותה, ושחלק גדול מדי מתוכה שיתף פעולה עם מכונת הרצח המתועבת.
את אולם התאטרון הרעידו מלים עבריות יפות מאוד גרוניות ומאד כואבות, כמו: "תורה", "רבי", "הרב", "בריאות", "שבת שלום", "חומש", "שלום עליכם", "קדיש".
הצעקה מלב מרוסק של יצחק יזעקוב לעבר רעייתו ואם ילדיו, שהמלחמה רצחה את כולם - "שָׁ...רָ...ה !!!" "שָׁ...רָ...ה" (!!!) בסיומה של ההצגה הרטיטה והרעידה כל פינה בתיאטרון הלאומי של סופיה.
ההצגה עובדה על-פי ספרו של אנג'ל ווגנשטין "החומש של יצחק יזעקוב", שיצא לאור בעברית על-ידי הוצאת ספרי
ידיעות אחרונות ב-2008. התורה מהווה את תעודת הזהות היחידה, שנותרה ליצחק היוצא מהמלחמות בודד וחסר כל. התורה אינה כמו יתר הפריטים הצרורים בערמה מרופטת של מזוודות גיבור העלילה, הנודד ללא תעודות על פני אירופה המתמכרת לרוע, אירופה שמלחמה השחיתה את אנושיותה. התורה היא תעודת הזהות היחידה, שנותרה לו מעשרה קבין של תופת שירדו על העולם בשתי מלחמות העולם, והוא לקח אליו את כולם.
מהצגה הזו יצאתי יותר מגויס ויותר נחוש להמשך המאבק, שבארץ בה אני חי, חייבים לשים קץ למציאות, בה עם אחד ממשיך לשלוט בגורלו של עם אחר. זו מציאות שאינה מבשרת טוב.
