רב מִטַּעַם דומה שלא צריך להיות רב, ואפילו לא רב המשטרה, כדי לדעת ששבת, שהיא מצווה מן התורה, דוחה הילולת ל"ג בעומר, שאינה מצווה כלל, אלא מדובר במנהג בלבד.
לכן תמוה הדבר שהרב רמי ברכיהו, רב המשטרה החדש מהציונות הדתית, הורה לשוטרים לחלל את השבת, כדי לאבטח את ההילולה במוצאי שבת, מטעמֵי, איך לא, פיקוח נפש. הגדיל לעשות הרב שהתפאר באסמכתות שקיבל מ-16 רבנים מפורסמים במגזר.
האומנם?! מדובר בפיקוח נפש מאולץ, שהרי ניתן להקדים או לדחות את ההילולה ליום אחר, באופן שהמאבטחים והסדרנים יוכלו בהחלט להימנע מחילול שבת. יש להניח שכבוד התנא, רבי שמעון בר יוחאי, מתהפך בקברו לנוכח פסיקה תמוהה זו, שהיא אגב גם חילול כבוד התנא.
ראוי להעיר, שבמלחמת צוק איתן התיר רב המגזר להתראיין לתקשורת בעיצומה של השבת, כאילו שהמעצמה השביעית, עם כל הכבוד, דוחה את קדושת השבת. תגידו, נפלתם על הראש?
כ"ט בנובמבר? לידיעתכם, מתי הכריז האו"ם על הקמת מדינת ישראל? זה קרה בי"ז בכסלו תש"ח, על-פי התאריך העברי. ואם חשקה נפשכם בתאריך האזרחי, אימרו מעתה - ב-29 בנובמבר.
אולם איזה מין שעטנז לשוני הוא הצירוף, שהשתרש בתודעת הקהל, כ"ט בנובמבר? דומה כי אין חיה כזאת בשפה העברית ובלשונות אחרות. ציוּן תאריך היום באותיות - בניגוד לסימון המספרי בתאריך הלועזי - ייחודי לתאריך העברי בלבד, והוא לגיטימי אפוא רק אם גם איזכור שם החודש הוא עברי. אז תכניסו את זה טוב טוב לראש. וּבא ללשוננו גואל.
בעברית כמו בעברית נכון שרצוי לשמור על אחידוּת הכיתוב של שם רחוב, אולם כל עוד מדובר בגירסאות לגיטימיות או באיותים שונים בעברית או באנגלית (דוגמת הקדמת שם פרטי לשם משפחה ולהפך, השמטת שם פרטי בפרט בשילוט דרכים, או באיותים מקובלים באנגלית ועוד) -אך לא בשגיאות - הדבר הוא בגדר הסָביר.
לעומת זאת, אין לקבל שגיאות בתוכן כמו לגבי תאריך הפטירה של האישיות המונצחת בשם הרחוב. כמו-כן ראוי לשים לב לכתיבה הנכונה של המידרוג המספרי של שנות חיי האיש, על-פי הוראות האקדמיה ללשון העברית, מימין לשמאל (לדוגמה 1940 - 2010), ולא כפי שרבים נוהגים לכתוב משמאל לימין. בעברית כמו בעברית כבר אמרנו?
המגילה הישראלית אין ספק שהמגילה הישראלית, שהציג 7 ימים, מייצגת אישים ידועים מכל קצות הקשת הלאומית, הדתית והחברתית. בגדול - מעֵבר להיבט הספציפי ולייצוג המקצועי או האידיאולוגי שלהם - כולם או רובם הצביעו על הצורך בשוויון וצדק לכל ובאחדוּת, כמו גם על הצורך בשמירת הצביון המסורתי של המדינה (למַעט העיתונאים
נחום ברנע ו
ירון לונדון, למשל, שהיו בעד הפרדת הדת מהמדינה). היו גם, ובראשם, איך לא, השופט
אהרן ברק, שביקשו להפוך את מגילת העצמאות לחוקה זמנית.
ביטויים אישיים מיוחדים היו של העיתונאית האתיופית, צגה מלקו, שהוסיפה למגילה כיבוד מורשת יהודי התפוצות ואי אפליה על-רקע צבע העור. ואם הסופרת
אלונה פרנקל הוסיפה את ההיבט האקולוגי, הרי שהסופר אייל מגד התמקד בזכויות בעלי חיים.
נכון עשה העיתון, שנמנע מלייצג פוליטיקאים בחיבור המגילה, כדי לא לשַוות לה אופי פוליטי או תעמולתי. ראוי לציין שנשיא המדינה, האזרח מספר אחת, הוא מחוץ לקטגוריה זו. ולקינוח, מיהו הציני והביקורתי ביותר במגילה החדשה (ללא קשר לדיעותיו)? דומני, כמו תמיד,
רענן שקד.
