את דוד ריבלין הכרתי כשכבר התקרב לשנתו התשעים, חיבבתי אותו מאוד מן הרגע הראשון. היה לו קול באס-פרופונדו והיה מדבר בקול רם בגלל שכבר לא כל כך שמע, ואהב לשאת נאומים חוצבים אך מדויקים, וכשרצה להדגיש משהו היה דופק על השולחן בכוח (וכוח עוד היה לו..) ואחר כך תמיד הייתי נעצר לשוחח איתו כמה זמן שצריך, בלא ה"התנשאות הטבעית" הזו של הצעירים על זקנים, כי שמתי לב שגם כוחו בסיפורים יפים ומצחיקים עוד במותניו, ומה שהוא שכח לא בטוח שאפילו אי-פעם אלמד...
וכך שמעתי מפיו יום אחד די באקראי שחברו
יהודה עמיחי המנוח כתב לו פעם, לפני שנים רבות, שיר במתנה, שיר אהבה לשכונת נחלת שבעה. אבא של דוד היה בין מקימי השכונה הזו.
ואתה יודע היכן השיר הזה? שאלתי אותו. צריך לחפש.. הוא ענה, הוא קבור אצלי היכן שהוא. תבוא אלי הביתה נחפש ביחד.. אז נסעתי אליו יום אחד לרחוב רחל המשוררת בירושלים, לעזור לו לאתר את השיר שכתב פעם פעם יהודה עמיחי. בתי ניצן, שהייתה אז בת כ-17, תלמידת תיכון בכיתה י"א או י"ב הצטרפה אלי כי הייתה צריכה איזה טרמפ.
בשלב מסוים אמרתי לה שאני קופץ לאיזה פגישה והיא שאלה למה, ועניתי לה לחפש שיר שנכתב לפני למעלה משלושים שנה. היא כנראה התבאסה קצת שתצטרך להמתין (או לבוא איתי לדוד, אם היא רוצה..), ואני זוכר שהיא קצת 'ירדה עלי', בנאום תוכחה, שאני מבזבז את זמני בשביל שטויות והזכירה לי שיש לי עבודה, וארבעה ילדים שצריך לפרנס אותם, לא לחפש שירים עלומים באמצע היום/ חייכתי על נאום התוכחה והיא הביטה בי במבט קצת עכור. זה לא גרע כהוא זה מיופייה הרב.
היא חיכתה לי היכן שהוא ואני פניתי לפגישה עם דוד, ככה באמצע היום. ואכן דוד ואני איתרנו את השיר הלא מוכר של עמיחי המנוח, שיר בן שבעה עמודים בכתב ידו הנאה, שיר אהבה מקסים לשכונת נחלת שבעה, שנקרא "שבעה בתי שיר לנחלת שבעה". אהבתי את השיר מן הרגע הראשון. דוד מסר לי את השיר ואישר לי להשתמש בו לטובת פרויקט שעמלתי עליו אז כנס בינלאומי של משפחת ריבלין לדורותיה (שאף קיבלתי עליו אחר כך פרס נאה). זמן לא רב אחר כך הלך דוד לעולמו. כמובן שהלכתי להלוויתו (גם ניצן שתיבדל לחיים ארוכים וסוגים בשושנים באה איתי להלוויה, אולי בגלל שגם רובי ריבלין נכח בה והיא רצתה לפוגשו, סלב משפחתי, יו נוו).
חלפו מאז שבע או שמונה שנים. ניצן היום סטודנטית מצטיינת לספרות באוניברסיטה העברית. לפני איזה חודשיים וחצי באה להתייעץ איתי שעליה להגיש עבודה סמינריונית על שיר אהבה כלשהו, ואין לה מושג על איזה שיר לכתוב. אולי יש לי עצה עבורה. גירדתי בפדחתי ונזכרתי בשיר הזה שקיבלתי מדוד ריבלין המנוח, שקיבל מיהודה עמיחי, שבעה בתי שיר לנחלת שבעה, שיר בכתב ידו הנאה של האחרון. שיר אהבה לשכונה. הצעתי לה לכתוב עליו.
היא הייתה קצת סקפטית אבל אמרה "תביא, נבדוק". שוב מצאתי את עצמי מחפש אחרי דפי השיר במגירותיי ומצאתיו ומסרתי לה. היא קראה והחליטה לכתוב עליו את העבודה.
לפני זמן קצר הגיעו הציונים. קיבלה על העבודה בסמינר שירי אהבה אצל הפרופסור עמינדב דיקמן באונ' העיברית 98. אני שלא קיבלתי מעולם 98 על שום עבודה סמינריונית הייתי מאושר. נסגר מעגל.
נ"ב 1: על עבודות סמינריוניות לא כותבים הקדשות, אבל אם כן היו כותבים, היה ראוי שהעבודה המצטיינת הזו תוקדש לזכרו של דוד ריבלין ז"ל.
נ"ב 2. כתבה על מציאת השיר אפשר למצוא כאן בארכיון News1.
