דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, עומד לבקר בישראל בקרוב. התאריך המתוכנן לביקורו הוא תאריך היסטורי, כ"ו באייר, בדיוק 50 שנה למלחמת ששת הימים. האורח הנכבד יעזוב את ירושלים למחרת,
ערב יום ירושלים, ואולי אף יספיק לקחת חלק באחד הטקסים לציון 50 שנה לאיחוד העיר. מחדר המלון מן הסתם יראה את חומותיה המרשימות של ירושלים, אלה שכלל לא היו נגישות לאזרחי ישראל עד לפני 50 שנה, כי היו נתונות תחת הכיבוש של הפולש הירדני.
זיכרון אישי: ביום העצמאות לפני 50 שנה, השתתפתי במסיבת חג על גג אחד הבתים בשכונת ממילא, מול חומות העיר העתיקה. שמענו אז לראשונה את "ירושלים של זהב", השיר האלמותי של
נעמי שמר ושל שולי נתן, ולא של ריטה כפי שבחרו המארגנים המנותקים של טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות השנה. שמיעת השיר וראיית העיר הנכספת היו בבחינת "מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא". באותו ערב לא ידעתי כי כעבור שלושה שבועות, ביום המרגש בחיי, אזכה לגעת בכותל המערבי, עדיין כשהוא נתון בסמטה צרה ועצובה.
מלחמת ששת הימים היא שלב ב' של מלחמת הקוממיות 19 שנים לפניה, כלומר כמחצית האחוז בלבד מתולדות עם ישראל. לא ייתכן ש- 19 השנים של הכיבוש הירדני יכתיבו את עתיד ארץ ישראל ובירת ישראל, ומי שחושב לחלק את העיר למעשה אינו רוצה שלום. על ישראל לפעול לאיחוד מלא של העיר, לא רק באמצעות סיסמאות אלא גם, ובעיקר, על-ידי השוואת השירותים לאזרחים היהודים והערבים בשני חלקי העיר.
דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, אינו מתכוון לחזור על השגיאה של קודמו, שדילג על ישראל בביקורו במזרח התיכון. טוב יעשה אם גם ישתחרר מן הסיסמה השגויה והכוזבת שהייתה שגורה בפי קודמו וקודמיו של קודמו - "פתרון שתי המדינות" - כי
אין פתרון כזה ומעולם לא היה פתרון כזה, וגם לא יהיה, אלא אם כן המדינה השנייה היא ירדן/פלשתין, בעבר המזרחי של הירדן. אם ינסה לדבוק בסיסמה זו - fake news בסגנונו - סופו להיכשל, כי מדובר בהטחת הראש בקיר ובדרך ללא מוצא.