ישראל: לא נס כלכלי, אבל כמעט

שתי מסקנות עיקריות מוצגות במאמר שכתב אורי כץ בעיתון הארץ: 1. מצבנו היחסי למדינות העולם האחרות הדרדר מאז שנת 1960. בין השנים האלה עקפו אותנו פינלנד, הולנד, אוסטריה, אירלנד וסינגפור. 2. כשבוחנים את התקופה 2015-2000 צמיחתה של מדינת ישראל נראית גרועה במיוחד באופן יחסי. כדי להוכיח את הנקודה הראשונה מציג בפנינו כץ את נתוני הבנק העולמי לגבי התוצר המקומי הגולמי לנפש בדולרים, ואילו את טיעונו בנקודה השנייה הוא איננו מבסס באמצעות נתונים. אלא שההיגיון מורה שכץ השתמש בנתונים מטעים לגבי הנקודה הראשונה, ובוודאות(!) טעה לגבי הנקודה השנייה. כאמור, את טיעונו בנקודה הראשונה מבסס כץ על נתוני הבנק העולמי לגבי התוצר המקומי הגולמי לנפש בדולרים (Current Dollars). נתונים אלה מתבססים על הנתונים הכלכליים של כל ארץ, כשאלה מתורגמים לדולרים על-פי שער החליפין של המטבע המקומי לדולר בשנה שלגביה מופיעים הנתונים. נתאר לעצמנו מצב בו עלו המחירים בארץ ב-10%, התוצר נותר בדיוק כשהיה, ולכן עלה היקפו בשקלים ב-10%. כאשר מוצג התוצר במחירים קבועים, המנכים את שעור עליית המחירים, רואים שהוא נותר כשהיה, אבל במקרה שבו שער הדולר לא השתנה, כשמתרגמים את התוצר למונחים דולריים, יראו לנו נתוני הבנק העולמי עלייה מדומה של 10% בתוצר. ולכן, השימוש בנתוני הבנק העולמי בדולרים הוא שימוש מטעה, וכדי לעמוד על המצב האמתי יש להשתמש בנתונים המוצגים ב"דולרים קבועים" (Constant Dollars). הבנק העולמי מסביר שדרך החישוב של הנתונים הקבועים בדולרים של 2010 היא לקחת את הנתונים המחושבים בכל מדינה במחירים קבועים על-פי שעור עליית המחירים בה, ואז לתרגם אותם על-פי שער החליפין של הדולר והמטבע של המדינה בשנת 2010. ובמילים אחרות, התמונה המוצגת בנתוני הבנק העולמי במחירים קבועים הם נתוני הצמיחה הראלית כפי שחושבו באותה מדינה, וכפי שחוו אותה תושבי אותה מדינה, בעוד שהנתונים המוצגים במחירים שוטפים מושפעים משער הדולר של המטבע המקומי, שעלול לגרום לעיוות משמעותי בתמונה. כך לדוגמה, בנתונם בדולרים (שוטפים) שבהם השתמש כץ היה בשנת 1960 התוצר לנפש בישראל גבוה(!) ב-15% מזה של הולנד, וב-31% מזה של אוסטריה. ואילו על-פי הנתונים בדולרים קבועים היה בשנה זו התוצר לנפש בישראל נמוך(!) ב-52% מזה של הולנד, וב-40% מזה של אוסטריה. ברור כשמש בצהרי יום שבשנת 1960 לא הייתה רמת החיים של הישראלים גבוהה יותר מזו של ההולנדים והאוסטרים, וברור מדוע יש להשתמש בנתונים של הדולרים הקבועים. לאמיתו של דבר, גיליתי הבדלים מסוימים בין הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לבין הנתונים המוצגים על-ידי הבנק העולמי, בעיקר לגבי השנים המוקדמות יותר. שיעור הגידול הראלי הממוצע בתוצר לנפש בין השנים 1995-1960 על-פי נתוני הלמ"ס הוא 3.05% לשנה, בעוד שעל-פי נתוני הבנק העולמי שיעור הגידול הראלי הממוצע הוא 3.21% לשנה, ואילו הנתונים לגבי השנים 2015-2000 כמעט זהים לחלוטין. כך או כך, ברור שאת שעורי הצמיחה בתוצר לנפש של כל מדינה יש לבחון במחירים קבועים, ועל כן מוצגים שעורי צמיחה אלה לתקופה 2015-1960 על-פי נתוני הבנק העולמי: ישראל: 2.66% לשנה. פינלנד: 2.41% לשנה. הולנד: 2.1% לשנה. אוסטריה: 2.38% לשנה. אירלנד: 3.77% לשנה. (הנתונים החל מ-1970). סינגפור: 5.08% לשנה. ארה"ב: 2.04% לשנה. אנגליה: 2.00% לשנה. צרפת: 2.14% לשנה. איטליה: 2.09% לשנה. מנתונים אלה מסתבר שאכן, אירלנד וסינגפור עקפו אותנו בסיבוב, אבל מצבנו דווקא השתפר לעומת פינלנד, הולנד ואוסטריה, שאותן מנה כץ בין המדינות שעקפו אותנו, וכך גם לגבי שאר המדינות המפותחות שנתוניהן הוצגו לעיל. ובכל זאת, כאשר מסתכלים על התקופה הארוכה הזאת, בת 55 השנים, אנו רואים שאין הבדלים גדולים בינינו לבין מדינות אירופה וארה"ב, חוץ מאירלנד שאת הצמיחה שהיא מציגה באמת ניתן להגדיר כנס כלכלי. ואילו הנס הישראלי הוא שלמרות המיתון של תחילת שנות השישים, והמרוץ אל הדולר האחרון אחרי מלחמת יום הכיפורים, ומלחמת המחבלים המתאבדים של תחילת שנות האלפיים, עדיין שעורי הצמיחה שלנו עולים על אלה של רוב מדינות המערב, שאינן מוקפות על-ידי אויבים הקמים עליהן לכלותן. ויתרה מזאת. המדד שנבחן כאן הוא התוצר לנפש, וכפי שמציין כץ, כשבוחנים את התוצר מבלי לחלקו במספר התושבים, מצבנו היחסי עוד הרבה יותר טוב. בין השנים 2015-1960 גדל מספר תושבי ישראל בשעור ממוצע של 2.54% לשנה, לעומת .0.7% לשנה בהולנד, ו-1.05% לשנה בארה"ב. ולכן, שיעור הגידול השנתי בתוצר בין שנים אלה הוא בישראל 5.27%, בהולנד 2.82%, ובארה"ב 3.11%. וההבדל הוא בהחלט משמעותי. התוצר לנפש מצביע על רמת החיים של תושבי המדינה, ואילו התוצר מצביע על היקף הפעילות הכלכלית במדינה זו. בשנת 1960 היווה התוצר הישראלי 29% מהתוצר היווני, ו-14% מהתוצר הבלגי, ואילו בשנת 2015 כבר עלה התוצר הישראלי על היווני ב-14%, והגיע ל-54% מהתוצר הבלגי. מסתבר אפוא שהפעילות הכלכלית בישראל עלתה בתקופה זו כמעט פי ארבעה יחסית ליוון ולבלגיה. אז אולי אנחנו לא נס, אבל בוודאי הצלחה אדירה המעוררת התפעלות וגאווה לאומית. הנקודה השנייה שאותה העלה כץ במאמרו היא כאמור "כשבוחנים את התקופה 2015-2000 צמיחתה של מדינת ישראל נראית גרועה במיוחד באופן יחסי." ובניגוד לנקודה הראשונה, שלגביה טענתי שהוא השתמש בנתונים שאינם משקפים נכונה את המצב, לגבי נקודה זו, שני סוגי הנתונים - אלה של העלייה בתוצר לנפש במחירים שוטפים, ואלה של העלייה בתוצר לנפש במחירים קבועים - מראים תמונה שונה לחלוטין מזו שמצייר לעינינו כץ. להלן מוצג שיעור העלייה הממוצע בתוצר לנפש בין השנים 2015-2000, לפי שני סוגי הנתונים: ישראל: 1.36% במחירים קבועים, 3.59% במחירים שוטפים. פינלנד: 0.74% במחירים קבועים, 3.79% במחירים שוטפים. הולנד: 0.70% במחירים קבועים, 3.60% במחירים שוטפים. אוסטריה:0.85% במחירים קבועים, 3.92% במחירים שוטפים. אירלנד: 2.76% במחירים קבועים, 5.80% במחירים שוטפים. סינגפור: 2.98% במחירים קבועים, 5.47% במחירים שוטפים. ארה"ב: 0.91% במחירים קבועים, 2.92% במחירים שוטפים. אנגליה: 1.04% במחירים קבועים, 3.10% במחירים שוטפים. צרפת: 0.53% במחירים קבועים, 3.36% במחירים שוטפים. איטליה: 0.44%- (!) במחירים קבועים, 2.72% במחירים שוטפים. מסתבר אפוא שגם בתקופה 2015-2000 מצבנו האמתי, המתבטא במחירים קבועים, טוב יותר ממצבנו במחירים שוטפים, אבל אפילו כאשר מסתכלים על שיעור הגידול הממוצע במחירים שוטפים, עדיין צמחנו מהר יותר מארה"ב, אנגליה, צרפת ואיטליה. קשה להגדיר מצב זה בתור מצב המשקף צמיחה "גרועה במיוחד באופן יחסי". ואילו כאשר מסתכלים על הנתונים במחירים קבועים, אנו מגלים תמונה דומה לזו שמצטיירת בכל התקופה 2015-1960, כשרק מצבם של אזרחי אירלנד וסינגפור השתפר יותר ממצבם של אזרחי ישראל. ובשורה התחתונה: מולדתנו האהובה פורחת ומשגשגת, ואשרינו שזכינו לקחת חלק בתקומת עם ישראל בארצו, ולחזות בחלום הדורות מתגשם אל מול עינינו.