הרגת אדם, בן אדם

הרגת אדם, בן אדם. מחה את החיוך מהפנים, הוא לא קשור, הוא לא לעניין. השתחרר מהחיבוק של המבקשים לחזק בך את תחושת החפות. אין כאן מקום לחיוך גדול, אף לא לחיוך קטן. יש מקום לעצב. הרגת אדם, בן אדם. החמצת את שעת הכושר לקבל לגיטימיות לירייה שלך. איחרת אותה ב-11 דקות. ככל שחלף הזמן ועברו בזו אחר זו דקה ועוד דקה, נשללה ממך הלגיטימציה למעשה, ובהדרגה הפך החיסול להרג שבהדרגה הפך לרצח. לא היית צריך לירות. אתה מבין את זה בן אדם? היה אסור לך לירות. יש לך השקפת עולם, עולם שאין בו מקום לערבים. עולם שבו "ערבי טוב זה ערבי מת"- במירכאות או בלעדיהן. שטוף שנאה לא ראית בעיניים כשכיוונת וירית במחבל הפצוע שהיה שרוע על הקרקע, בן מוות על-פי כוונת המכוון שלו לרצוח יהודים, חיילים ואזרחים, אבל לא בנסיבות שאליהן קלע עצמו או נקלע אליהן, בהינתן פציעתו וחוסר האונים שבו היה שרוי. הרגת אדם, בן אדם. האם אתה מבין את משמעות המעשה שלך? אתה, אולי, "הילד של כולנו", אבל אתה כבר אינך ילד. נמצאת כשיר לגיוס לצבא ולשירות בו. ניתן לך נשק. את שיקול הדעת היית אמור להביא מהבית, מהבית שבו ינקת, מתברר, את תמצית השנאה לערבים, את ראייתם כבני מוות. שברון הלב של הוריך לא יכול שלא לעורר חמלה. הלב נכמר, יוצא אליהם. אין לקנא בהם, אין גם לקנא בך, אבל - שתבין - עשית מעשה חמור, מעשה היה אסור שייעשה. לקחת חיים. הרגת. השופטים ניסו להתחמק ככל שניתן מאישומך ברצח, אף שהנסיבות לא מקלות על הגדרה מקלה של המעשה שלך כהרג. הרגת אדם, בן אדם. החיבוקים והנשיקות שמרעיפים עליך דורשי טובתך ודאי לא יקרבו אותך אל ההבנה, קל וחומר אל ההטמעה ואל ההפנמה, של מהות המעשה שעשית וחומרתו. בעיניהם, ומן הסתם גם בעיניך, אתה חף מפשע. אם יש אשמה, היא לא בך. מה רוצים ממך בכלל. למי שרוצים בטובתך היה אסור בשום פנים ואופן להסכים להגשת ערעור, כאשר גזר הדין עשה עמך חסד גדול בכך שקצב לך תקופת מאסר קצרה - להפתיע. ההתעקשות של המשפחה על הגשת ערעור גרמה גם ללגיטימציה לערעור נגדי על קולת העונש. לכל מטבע יש שני צדדים, כמאמר הקלישאה השחוקה והחבוטה. עכשיו אתה נתן לחסדי משפט הצדק ולשבטיו. הרגת אדם, בן אדם.