אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם
במועדם (כג,ד).
ל"ג שמח-דחוי ביום ראשון ח"י באייר, יחול ל"ג בעומר, יומא דהילולא לכבוד התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי. יום זה, שאיננו מדאורייתא, זכה להיות משמעותי בלוח השנה. בימינו הוא מתבטא בשני מוקדי-אש שהם-הם 'עיצומו של יום' במחוזותינו, ובעיקר בשתי אוכלוסיות; ההדלקה וההילולא במירון לשוחרי חסידות ומיסטיקת צדיקים. וכן אירועי חברה ונוער במדורות אישיות/משפחתיות/קבוצתיות המתובלות בניחוח תפו"א ומרשמלו צלויים המעלים עשן בכל פינה פנויה.
במקורותינו נזכר ל"ג בעומר כ"יומא דמיפגרי בי רבנן" (=יומא דפגרא) (על-פי שבת קכ"ט,ב), בצד ט"ו בשבט וט"ו באב: "באותם ימים בטלו (=חופש) בית המדרש של המלמדים ואין הנערים באים לבית רבן ללמוד. והמלמד מחויב לתת לתלמידיו יין שרף ולעקאך (=כיבוד) מכיסו, כי כן המנהג" (ספר המנהגים דק״ק וורמייזה). וכן: ביום זה הנערים יוצאים היערה ומורים בחץ וקשת. מכאן התפשט המנהג להסב את ל"ג בעומר ליום ספורט.
שר החינוך בנט החליט השנה לדחות, ובצדק, את 'יומא דפגרא', ל"ג בעומר, ליום המחרת, כדי לחסוך חילולי שבת במדורות הנוער במוצ"ש ו'לילה לבן' בעקבותיהן. דחייה מאולצת זו היא נשוא דיוננו והיא משתלבת בשורת דחיות בלוח השנה מחשש חילול שבת. 'דחי' זה הוא המשכו של דחי ימי העצמאות והזיכרון כדי להרחיקם ממוצ"שים הצפויים לחילול שבת. בקרב תלמידי הרב צבי יהודה קוק שגורה האמירה שמדינת ישראל נולדה על ברכי קדושת השבת; המדינה הוכרזה ביום שישי סמוך לבין השמשות, כדי למנוע חילול שבת סביב ההכרזה, למרות שהמנדט הבריטי הסתיים רק בעיצומה של השבת.
האם דחיות אלו ראויות עקרונית? השנה התלקחה אש מחלוקת גם בקשר למשואת מירון; האם תיערך במועדה במוצ"ש או תידחה לליל המחרת, מאימת חילול שבת שכנראה הפך להיתר בתודעת מעריצי הילולה זו, וכן סוגיית מצוה הבאה בעבירה של כוחות המשטרה, הכבאות וההצלה ושירותים נוספים.
אין דעתי נוחה עקרונית אין דעתי נוחה מדחיות בנות זמננו אלו, לפיהן
חוטאים מכתיבים את לוח השנה ה'דתי' ומנהגי תפילה וקדושה. בדחייה מנהלית של יום חופש לתלמידים ולמורים אין שום מרכיב דתי-הלכתי, ולפיכך
יישר כוחו של שר החינוך. מאידך-גיסא, דחי הדלקת מירון ויום העצמאות מ'יום המסוגל' ובעל המשמעות ההיסטורית, לאלטרנטיבה 'בסביבה' איננה נכונה לדעתי.
בגליון שבת שעברה כתבו שנים מעמיתיי, רבנים ומחנכים חשובים ויקרים, בזכות הדחיות. שניהם ציינו כמקור השראה את קביעת חז"ל הדרמטית לאסור תקיעת שופר ונטילת לולב בר"ה שחל בשבת "שמא יוליכנו אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים".
תשובתי - שימו לב ש
חז"ל מתוקף כוחם ביטלו מצוות אך... לא דחו למחרת, והפרדוקס יכול להיות מובן. ברוח זו
לדידי עדיף היה לבטל כליל את משואת הרשב"י בל"ג בעומר הסמוך לחילולי שבת, ואת משואות הר הרצל ביום העצמאות הסמוך ונראה לשבת, מאשר לדחותן ליום אחר. מועדי ישראל ישמרו
במועדם "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד,י).
ונסיים בפיקנטריה אסוציאטיבית; מעל 20 שנה אני מכהן כדיין גיור. אחד מעמיתיי, מחשובי דייני הגיור, נוהג לשאול את מועמד/ת הגיור שאלה מאתגרת(?): מה דעתך ש
הרבנות הראשית תדחה את יום השבת ליום ראשון כדי ליישר קו עם העולם הקוסמופוליטי הרחב והבורסות ברחבי תבל?
מה דעתכם, הקוראים? אולי זה רעיון טוב?
