עניינו של מאמר זה במגילת העצמאות. וזאת למה? כי בשנים האחרונות אני נתקל יותר ויותר בתופעה שתוך כדי ביקורת חריפה על ממשלת ישראל ודרכיה, מזכירים את עקרונות מגילת העצמאות שנזנחו. בדרך כלל מכוונים הדברים לכך שמול הדמוקרטיה הנרמסת חייבים לחזור ולאמץ את ערכי מגילת העצמאות. זר שלא מכיר את נוסח המגילה היה נוטה לחשוב שמגילת העצמאות מוקדשת רובה ככולה לדמוקרטיה ומציבה אותה כאבן יסוד של המדינה החדשה. וממש בימים אלו, כאשר ועדת שרים אישרה את הצעת "חוק הלאום" של ח"כ
אבי דיכטר, מגילת העצמאות משמשת כנימוק לפסילת הצעת החוק. הלב של הצעת החוק, כמו הרבה ניסוחים אחרים של הצעות "חוק הלאום", הוא שמדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, בו הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית". למשל, הנשיא ריבלין קבע כי "יש להימנע מחקיקת חוקים שעלולים להמעיט בערכה של מגילת העצמאות"; הרצוג, יו"ר "
המחנה הציוני", תקף את החוק משום ש"שום הון פוליטי רגעי אינו מצדיק להפר את מה שהובטח במגילת העצמאות, אינו מצדיק הסתה נגד מיעוט החי בתוכנו... בחברת מופת, במדינה יהודית ודמוקרטית, לא מחללים ברגל גסה את האיזון העדין בין ה'יהודית' ל'דמוקרטית'"; וכמוהו תוקפים בכירים אחרים ב"מחנה הציוני" את הצעת החוק וממליצים לבססה על יסוד מגילת העצמאות.
כל מי שיקרא את מגילת העצמאות, ואפילו ברפרוף, יבחין מיד כי היא עוסקת רובה ככולה ב"עם היהודי" וההיסטוריה שלו, ורק מקצתה בנושא שיוון הזכויות והיחס לערביי ישראל. משפט הפתיחה החגיגי בא וקובע מיד כי "בארץ ישראל קם העם היהודי; ולאחריו, כמעט לכל אורך המגילה באות הקביעות ש"העם" הוגלה; שהציונות בראשות הרצל הכריזה על זכותו של "העם היהודי לתקומה לאומית בארצו"; ש"זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועומד ברשות עצמו"; ובסיום ההכרזה החגיגית האופרטיבית: "אני מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". מדינה יהודית לא במובן הדתי אלא במובן הלאומי. אין מילה במגילה על יהדות כדת המדינה. אין אומנם הפרדה בין דת למדינה, אך הדגש הוא על העם, הלאום (איך אמרה רות לנעמי: "עמי עמך, אלוהיך אלוהי". במקום הראשון בא העם).
והמגילה אינה מזכירה כלל את המילה דמוקרטיה. כל שהיא אומרת הוא זה: "מדינת ישראל.... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביא ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". אלו אמירות יפות, אך כלליות ביותר, ולא בכדי חוקקו אצלנו חוקי יסוד כמו "
כבוד האדם וחירותו" ו"חופש התעסוקה".
ולגבי "בני העם הערבי תושבי מדינת ישראל", המגילה קוראת להם ל"שמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה ועל יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים". זהו! בפועל הם קיבלו מה שאף מיעוט לא מקבל, אם אינני טועה: הזכות ללמד בשפתם בבתי הספר שלהם.
ומכאן, כמה הערות קצרות:
האחת, קראתי את נוסח הצעת החוק של ח"כ דיכטר. אין היא פוגעת כהוא זה במילה אחת שבמגילת העצמאות; היא לא מסיתה ולא מפרה אף הבטחה כפי ש"המחנה הציוני" מגולל על ח"כ דיכטר.
השנייה, כנראה שהפוליטיקאים שלנו אינם מכירים את מגילת העצמאות, או שבמקרה מכירים, אך מסלפים את מה שיש בה ואין בה.
השלישית, לכל אלו המודאגים מכך שההגדרה של מדינת ישראל, בחוק יסוד, כמדינת העם היהודי, פוגעת בדמוקרטיה, ציפור נפשם - אצטט את השופט
אהרן ברק: "ערכיה של ישראל כמדינה יהודית הם בעלי מעמד חוקתי-על חוקתי. הם משפיעים על פירושם של כל חוקי היסוד ומשפיעים בכך על חוקיותם של כל החוקים (מספרו "שופט בחברה דמוקרטית).
