שף הצמרת,
מאיר אדוני, קנה בזמנו את עולמו בזכותה של "
כתית", שבדרום תל אביב - מסעדה יוקרתית ויקרה להחריד. בצוק העיתים היא נסגרה על ידיו, ובעקבותיה הלכה גם "המזללה" - מסעדה נוספת שלו, אף שהייתה עממית באופיה.
למרות ששתיהן כבר עברו מהעולם - לא שף כאדוני ירים את ידיו, ואת מקומן תפסו, חיש מהר, שתי מסעדות חדשות וכשרות, שאותן הוא מיקם במלון "קרלטון" שברחוב הירקון בתל אביב. הדברים אמורים ב"לומינה" ו"בלו סקיי" - הראשונה בשרית והשנייה חלבית, כאשר הראשונה בין השתיים דומיננטית יותר.
"לומינה", הממוקמת בקומת הקרקע של בית המלון, היא מסעדה מהודרת מאוד, מול נופו המקסים של הים התיכון, וסרנו אליה בשעת בין-ערביים, למבחן קולינרי שהבטיח גדולות. בסך-הכל רק רצינו לבדוק אם מה שהובטח בתפריט הוא אמת.
"זיכרונות מטוסקנה" מן התפריט שהוגש לשולחן בחרנו במנה בעלת שם יומרני, שכונתה על הנייר "זיכרונות מטוסקנה". במלים מובנות לסועד המצוי - עסקינן ב"פילה של עגל צלוי, בלווית טורטליני מבצק-פסטה, ופטריות במילוי של זנב-שור ויין. וזה עוד איננו סוף הסיפור, כי היו במנה גם קרם-שורשים, תפוחי-עץ מסוג סווייד, ואפילו פטריות-גירול, אגוזי מקדמיה וקצף פורציני".
אחרי שעיכלנו את "המגילה" המייגעת הזו, כפי שצויינה על גבי התפריט, הופתענו לקבל מנה שתוכה לא היה בדיוק כברה, בבחינת "תפסת מרובה - לא תפסת". המרובה שהובטח - התגמד בצלחת, או שאפילו נעלם ממנה. כך או אחרת, הדעת נותנת, שדרוש היה מיקרוסקופ לזיהוי הפרודוקטים. וחוץ מזה, מרקיז, הבשר שהוזמן אצל המלצרית במידת עשייה בינונית - הוגש לשולחן כאילו היה נא. עם זאת ראוי להודות שהמנה הייתה בהחלט טעימה.
הבטחה שקוימה ולעומת המנה שהזמנתי אני - שפר עד מאוד מזל בת הזוג, שהזמינה פילה של דג הלברק. ואכן קויים בה כל מה שהובטח:"קרם-חצילים לבן, תבשיל של חיטה מעושנת, ירוקים של אביב, שקדים מולבנים וג'ינג'ר, קולי-פטרוזיליה וויניגרט-ציפוטלה". הייתה זו ממש מנה לדוגמה.
החשבון הסתכם ב-354 שקל, והוספנו עליו תשר של 15% לשרות שהיה בהחלט ישר מן הלב. את "לומינה" זיכינו בציון של +7, רק משום שמנה אחת הייתה מעולה, בעוד השנייה בינונית למדי.
