הנער משומקום והוריו עברו מנתניה לחדרה, אך ההורים והנער אינם מוכרים לרווחה ואינם מופיעים בשום רשימה של הרשויות המקומיות. הנער משומקום, לא למד בשום מוסד חינוכי, מאז ומעולם. לנער שתי אחיות מעל גיל 18 שלא נמצאות בקשר עם ההורים ולא מתגוררות בחדרה.
הנער משומקום, כבן 14 הוחזק על-ידי הוריו בדירה מוזנחת, שריחה נדף למרחקים, מבלי שייצא ממנו במשך כ-12 שנה. ההורים, בשנות ה-60 לחייהם.
השכנים סיפרו כי מעולם לא הבחינו בנער. הם לא ראו. הם לא רואים. איש לא רואה. לא שמענו, לא ראינו. זה מזכיר לי את שלושת הקופים של קונפוציוס. שלושה קופים: האחד מכסה בידיו את פיו, השני מכסה את עיניו, והשלישי מכסה את אוזניו. על-פי הפרשנות הנפוצה בימינו, ובשונה מן המשמעות המקורית, הסמל מתאר מצב בו אדם מסוים, היודע כי נעשה עוול בסביבתו, בוחר להעלים עין מן המתרחש. לעתים מתואר הסמל על-ידי המשפט: "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי". המשמעות האמיתית היא: אל תשתוק כשאתה רואה רוע. אל תעצום עינייך כשאתה רואה רוע. אל תאטום אוזנייך כשאתה שומע רוע. אל תשתוק אל מול עוול, שחיתות, ניצול, הזנחה, הפקרת חיי אדם, עם ומדינה יהודית.
הנער נמצא, כמעט בטעות, לאחר ששכנים של המשפחה התקשרו לעירייה ודיווחו על צחנה עזה הבוקעת מהדירה. הנער אינו דובר עברית. ההורים מברית המועצות ז"ל. הפקחים פקחו עיניים. העובדים הסוציאליים עובדים. המשטרה תרה. הכל בגלל הריח. הריח והמראה של הדירה גרם לשוטר בחילות והקאות. אבל לא רק.
צ'יקו ועקנין, שכן של המשפחה, ראה את עיניו של הנער ניבטות אליו, מבין הסורגים. אמנם, ראו את הנער במשך השנים שהמשפחה מתגוררת בשכנות, לפעמים בלילה, יוצא בשעות מאוחרות. ראו ולא ראו. רואה ואינו נראה. צ'יקו סיפר, שעיני הנער, מבעד לסורגים, זעקו אליו: תעזור לי. צ'יקו התעורר לחיים ושם קץ, לחושך בו היה שרוי הנער. צי'קו שם קץ לחושך בו הוא היה נתון. וימש חושך. מכת חושך היכתה אותנו. את כולנו.
יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ח"כ
אלי אלאלוף, התייחס למקרה, "אני מזועזע עד עמקי נשמתי. איך ייתכן שנעלם ילד בישראל ואף אחת מהרשויות לא שמה לב? העירייה, הרווחה, משרד החינוך, קציני ביקור סדיר בבית הספר: היכן היו כולם"? אני מזועזע כבר מזמן. אני מזועזע שרק עכשיו הזדעזעה הארץ. אני יודע היכן נמצאים כולם. הם לא נמצאים. אנשים מגולגלים בתוך נייר
עיתון. בתוך הפלאפון המתחכם. בתוך הכלום. בתוך השינה העמוקה.
ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, אמרה בתגובה למקרה כי "על-פי המדווח מדובר במקרה מצמרר וחולני של החזקת ילד בבידוד מגיל שנתיים, שממחיש שוב ושוב את הצורך של הסביבה הקרובה, ושל כולנו כחברה, לגלות עירנות ותשומת לב על-מנת להגן על חסרי ישע, ובכלל זאת, על פעוטות, קשישים וחוסים. נשגב מבינתי ואני תמהה על כך שאיש לא חיפש אותו, לא בני משפחתו, לא שכניו ולא מערכת החינוך שהיה חייב להופיע ברישומיה בגיל הגן או ביה"ס. אני קוראת למשטרת ישראל ולפרקליטות לבצע חקירה יסודית ומקיפה בנושא. הריבוי בגילויי האלימות וההתעללות במוסדות ובתים פרטיים הוא סרט אימה שהם הקורבנות בו. עלינו מוטלת החובה לא רק לצפות בו, אלא לגייס את כל הכוחות ולעשות את כל המאמצים כדי לצמצם את הפגיעה בהם".
יפעת אומרת שזה ממחיש שוב ושוב את הצורך של הסביבה הקרובה, ושל כולנו כחברה, לגלות עירנות ותשומת לב על-מנת להגן על חסרי ישע, ובכלל זאת, על פעוטות, קשישים וחוסים. ואני מוסיף: עלינו לגלות עירנות ותשומת לב על-מנת לראות. אנחנו לא רואים. אנחנו לא רואים את עצמנו באמת. אנחנו לא רואים את מה שמתרחש באמת בתוכנו ובסביבתנו. אנחנו חיים בלי רוח. בלי מודעות. בלי עיניים פנימיות. אנחנו לא רואים את הזולת. אנחנו לא רואים את הבן זוג. אנחנו לא רואים את הילדים. אנחנו לא רוצים בכלל בן זוג כי הוא מחייב אותנו לראות. אנחנו לא רוצים בכלל ילדים כי הם מפריעים לנו לעשות כיף בתאילנד. אנחנו שוכחים את הילדים ברכב. אנחנו שוכחים את ההורים המבוגרים. אנחנו מתגרשים בקלי קלות. אנחנו מגרשים אנשים נשים וטף, יהודים. אנחנו שותקים. אנחנו חיים במרוץ אוטומטי לשומקום. אנחנו עיוורים. אנחנו אילמים. אנחנו נכים. אין בנו רוח. אנחנו חיים בלי גוף. אנחנו חיים בלי נפש. אנחנו חיים בלי רוח. אנחנו לא מודעים.
נשגב מבינתה והיא תמהה על כך שאיש לא חיפש אותו, לא בני משפחתו, לא שכניו ולא מערכת החינוך שהיה חייב להופיע ברישומיה בגיל הגן או ביה"ס. אני לא תמה כלל ועיקר. אני יודע שזה המצב מאז שנולדתי. איש לא מחפש את הנער משומקום. איש לא מחפש את ההורים שלו. עד שהריח כבר בלתי נסבל. עד שהעיניים של הנער כבר העירו את צ'יקו מתרדמה עמוקה. אנחנו כולנו ישנים. כולנו רדומים. עד שבא רגע היקיצה. הכוח העליון, אלוהים אוהב מבין איכפתי ומתחשב, הוא לא מוותר. אלוהים לא יוותר לנו ולא יוותר עלינו. זו תזכורת מאוד נקודתית כמו קרן לייזר, למה שאנחנו חווים כולנו עכשיו ממש. כל אחד ואחת מקבל תזכורת. שעון מעורר. תתעוררו. יש אלוהים. יש דין ויש דיין. יש השגחה פרטית. לא נוכל לחיות בתרדמה כל חיינו, כי אלה לא חיים, זהו מוות. לחיות פירושו לראות איש את רעהו. לראות פירושו להיות נוכח. לראות פירושו לחוות את החיים מתוך מודעות מלאה. לחיות פירושו להיות איכפתי, אוהב, מבין, מתחשב. להיות כמו הכוח העליון. להידמות לעליון. לחיות פירושו לעזור, לתת, להעניק, להתגייס למען הזולת. לשדך, לעשות שלום בית, למצוא עבודה למחפש/ת עבודה. לתת כתף. להקשיב לזולת הזקוק לתמיכה ולהקשבה פעילה. לעשות. להיות גואל צדק. להיות משיח של הזולת. להתאמץ. להשקיע. בזוגיות. בהורות. בחברות. ברפואת הגוף והנפש של הזולת. לחיות. באמת.