לפני שבוע ימים כתבתי מאמר על הטוב שבתוכנו, על התכונה האנושית הפועמת בלבנו כי הרי בכולנו הותקן לב מבשר, אולם השמועות מספרות כי לא כל הלבבות עשויים מבשר ודם, ישנם גם לבבות מאבן כגון של אלה המכונים בפינו אכזריים רעים ואף הצבועים הדו-פרצופים, לקבוצה התת-אנושית זו אני מקדיש את מאמרי.
למען האמת מי שהזכיר לי את הקבוצה המרשעת והדו-פרצופית הוא מאמר שנתקלתי בו ברשת מעטו המחודד של בני לנדאו שכתב על "אריך פון מאנשטיין" - אחד הגנרלים המיומנים של הוורמאכט במלחה"ע השנייה. הוא תיאר אותו כאחד מאותם המפקדים שכשרונם האסטרטגי הרשים את הפיהרר ואפשר לו לעצב את מהלכיה הצבאיים של גרמניה הנאצית. אריך פון מאנשטיין חיבר את הספר "נצחונות אבודים" ובני לנדאו גזר את אבחנותיו ממנו.
יחסים טעונים מאחת האבחנות המרכזיות עולה כי יחסי הפיהרר עם הפילדמרשל מאנשטיין היו, בלשון המעטה, טעונים. "הפילדמרשל שיגר כל הזמן מסרים שתבעו לתגבר כוחותיו או לסגת" - כך לנדאו, "ומאנשטיין התחיל לעלות להיטלר על העצבים", "עד שהפיהרר ביקש מהפילדמרשל הבעייתי שלו להעביר את הפיקוד על צבאו לגנרל אחר. הוא פיטר אותו בביתו שבברכטסגאדן, באווריה".
ממאמרו של בני לנדאו ומהרבה מאמרים וספרים שנכתבו בנידון עולה כי היטלר, למזלנו ולמזל העולם במלואו, עשה טעויות צבאיות חלקן נוראיות שחרצו את גורל הצבא הגרמני והביאו לכניעתו במלחמה. אבל אין מנוס מהשאלה המתבקשת: אילו היטלר לא היה עושה טעויות האם הייתה אפשרות שגרמניה תנצח במלחמה? ככל הנראה התשובה לשאלה ההיפותטית זו שלילית, בשום פנים ואופן לא הייתה אפשרות כזו כי לא ניתן להלחם נגד כל העולם...
אילו גרמניה ניצחה אבל ישנה באמתחתי עוד שאלה היפותטית ממנה לא ניתן לברוח: ואילו גרמניה הנאצית הייתה מנצחת במלחמה מה היה קורה בעולם. אילו גרמניה הנאצית הייתה מעבּה את "קיר הברזל", היינו את מדינות הציר שבמרכזן איטליה הפשיסטית והאימפריה היפנית, באופן שהעיבוי דרך המדינות המצטרפות ייקנה לציר את הכוח המספיק להסב לבעלות הברית אבדות כה כבדות שיביאו לכניעתן, או אז מה היה קורה בעולם, איך היה מתנהל, מה היה קורה.
השאלה שמטרידה אותי היא האם תהליך התבהמות מדינה שלמה על כל אזרחיה יחזור על עצמו ויפעל על כל העולם? האם תורת הגזענות תחבוק את העולם ותהייה לאין, כאשר השוויון יהפוך לאאוט - למשהו שמסמל תועבה שהאנושות תקיאו מקרבה?
גזע האדונים אני חושב שאחת התוצאות היישירות של ניצחון גרמניה הנאצית הייתה, שמדינת ישראל לא הייתה מתקיימת חס ושלום, והעם היהודי היה מושמד, כולל דור שלישי ורביעי; הגרמנים אפקטיבים. וכפי שאומרים עם האוכל בא התיאבון והצלחת פרויקט הפתרון הסופי תביא לרעיון עוד יותר אמיץ ויעיל: הבה נשמיד מדינות כושלות שאינן תורמות להתפתחות האנושית, באופן שאוצרות הטבע שלהן ייופנו לניצול גזע הארי בעל השלמות הפיזית והרוחנית.
המהלך הבא הוא לעשות את כדור-הארץ למושב הקבע של גזע האדונים, ולהפוך את מכונת הדגל של ההשמדה למכונה בינלאומית, כך שתפעל ביעילות בכל מדינות העולם ותסנן את אוכלוסייתו: מי לחזקים ומי לחלשים, מי לחסונים ומי לנלאים, מי לחיים ומי למוות.
האדונים מן הסתם יצטרכו פועלים, משרתים, עבדים, וגם כאן מכונת הסלקציה הגרמנית המשומנת תפעל במלוא העוצמה ותבחר באוכלוסייה היעילה ביותר למשימה האנושית. ערים ייבנו לאוכלוסיית העבדים וחוקים תקיפים יפעלו בה: מה יאכלו, מתי יישנו ויקומו, מי יפרה את מי ובאיזה גיל, הילודה תותאם לצורכי העבודה השוטפת, כך גם התזונה והחינוך ואף תוחלת החיים תיקבע מראש, כך שהעבד יסיים את חייו באופן מתוכנן מראש שייתאים לאופי העבודה ולצפי מהפריון שלו.
מחריד. אני יודע ואני מרגיש כמותכם: כתבתי דברים מזעזעים ומבחילים, איך הצלחתי לשוטט עם עטי למחוזות כה איומים גם אני לא יודע, אבל לא לכאן ביקשתי להגיע, כן ביקשתי להובליכם למחוז אחר, לעולמנו זה למציאות העכשווית.
אז מה היה לנו כאן גרמניה הנאצית לא ניצחה במלחמה, היא הובסה וחתמה על כתב כניעה. העולם שרד את זוועת גרמניה הנאצית הגזענית, האיומה והמחרידה. אבל מה יש לנו כאן: בואו נעשה ספירת מלאי חפוזה, איזה עולם יש לנו כאן.
רצח העם בדארפור. על-פי נתונים זהירים, מאז 2003 ועד היום כ-450,000 איש נרצחו או הורעבו למוות. רצח עם שיטתי ומכוון שמתבצע על-ידי צבא סודן הסדיר כנגד השבטים הילידים האפריקנים בחבל דארפור. במהלך השנים 2010-2003 למעלה משלושה מיליון אנשים נעקרו מבתיהם.
ארגון הטרור הרצחני ביותר באפריקה, בוקו חראם, מטהר את אפריקה מהתועבה המערבית ורוצח במטוהרים בסיטונאות משנת יסודו ב-2002. "בוקו חראם" (תרגום: החינוך המערבי אסור) פועל בחופשיות וביעילות בניגריה, קמרון, בצ'אד ונז'ר ובעוד מדינות שכנות. בוקו חראם שולט שליטה מוחלטת ב-130 ערים וכפרים אפריקנים.
א-שבאב בסומליה: ארגון סומלי המסונף לאל-קאעידה וגם הוא עושה את עבודתו נאמנה ורוצח בשיטתיות באכזריות ובעיקר ביעילות, ברחבי סומליה, קניה, וכן גם באוגנדה. אפריקה מתבוססת בדמה.
טליבאן באפגניסטן, ארגון אל-קאעידה הגלובלי, משחטת דאעש בסוריה ועירק, פיצוץ אוכלוסיית סוריה על-יד השלטון "הלגיטימי". המונח המחוספס "דיכוי רצחני" הפך במרוצת הזמן בסוריה לערך רגיל ומקובל, והפסיק לרגש את העולם.
זה העולם שלנו על קצה החוט. אפשר כמובן למלא עוד דפים וספרים על-אודות הפורענות השטנית והאכזריות ועשיית הרע, אולם בחרתי להביא את הסקירה המצומצמת העדכנית זו, עקב שתי אבחנות שנתקלתי בהן כאשר חשבתי על הרשעות והצביעות שעוטפות את העולם ומכתרות אותו מכל צד; פשוט סוגרות עלינו.
הקיצוניות האיסלאמית כמכנה משותף האבחנה הראשונה גלומה במכנה המשותף לכל הארגונים הרצחניים שסקרתי, שמשמידים באין מפריע כל חלקה אנושית בעולמנו והופכים אותה לעיי חורבות. הבחנתי כי הקיצוניות האיסלאמית היא המכנה המשותף לכל הארגונים הרעים מחוסרי רחמים בעלי לב אבן.
שאלתי את עצמי, וזו האבחנה השנייה, הכיצד כל הזוועות מתרחשות תחת עיניו הפקוחות של העולם החופשי שלא נוקף אצבע. מה עם האו"ם, מה עם המערב הנאור, מה עם המעצמות. אולם מהר מאוד התבדתה תהייתי: העולם כן נוקף אצבע! לאחר הפלישה העירקית לכווית, מועצת הביטחון נקטה סנקציות כלפי עירק והציבה בפניה אולטימטום: נסיגה מרצון תוך 4 חודשים או נסיגה בכוח. משפג האולטימטום פתחה קואליציה בת 34 מדינות בראשות ארה"ב במלחמת המפרץ במהלכה שוחררה כווית מכיבוש עירק.
ספרי ההיסטוריה יעידו על עוד דוגמאות: עקב פיגועי 11 בספטמבר, קואליציה של מדינות בהנהגת ארה"ב פלשה לאפגניסטן והפילה את שלטון הטליבאן. גם ברית המועצות ערכה ב-1979 מלחמה באפגניסטן נגד מורדים שביקשו להפיל את ממשלת אפגניסטן; מלחמה זו נמשכה 10 שנים.
סוריה המדממת אף העידן הנוכחי ירשום פעילות אינטנסיבית של המעצמות כנגד רצח עם, כגון זה המתנהל בסוריה. ארה"ב הפציצה בסוריה את השלטון שרוצח את עמו, וגם רוסיה פעלה בסוריה כנגד דאעש והמורדים. אולם בחינה מדוקדקת למהלך האירועים תראה בבירור כי מה שעומד מאחורי פעילות המעצמות והמערב הנאור הוא לא עזרה וחמלה לעם העשוק כי אם אינטרסים ועוד אינטרסים.
במלחמת המפרץ 34 מדינות בראשות ארה"ב הכריזו מלחמה נגד עירק בשביל לשחרר את כווית העשירה בנפט מכיבוש עירק; כיבוש שאיים על אינטרס המערב במפרץ. פיגועי 11 בספטמבר אשר גרמו למותם של קרוב ל-3000 אמריקנים, ויצר הנקמה בטליבאן שעזרו למתכנן הפיגועים אוסמה בן-לאדן - הם שהביאו לפלישת ארה"ב לאפגניסטן; הם ולא הדחף להביא צדק וחמלה לעם הכורע תחת הטליבאן. לפני האמריקנים, ועדיין בקאבול, בריה"מ החליטה להושיט עזרה למשטר הקומוניסטי שהיה תחת חסותה בקאבול. האינטרס המרקיסטי הוא שדחף אותה למלחמה עקובה מדם שנמשכה 10 שנים באפגניסטן; האינטרס - לא הדחף לעזור לעם עשוק ולהצילו מחרפת ההרג.
וגם בסוריה מתרחש אותו התרחיש: ארה"ב נזכרה בסוריה לא בגלל הילדים קטועי הידיים והתמונות האיומות מעיי החורבות בחלב, אלא בגלל תמונות החיילים והבסיסים הרוסיים בסוריה שאיימו לקחת את סוריה לידם ולהשאיר את ארה"ב והמערב מחוצה לה. בסופו של דבר כל האינטרסים זורמים אל הנחל הכלכלי ומתמזגים עימו. לא אתפלא אם המערב והמזרח יכרתו ברית ביניהם ויתחלקו בעוגה הסורית, האפגנית או העירקית. קח את סוריה כנגד חצי האי קרים. גם שוק הנשק הוא אינטרס כלכלי ראשון במעלה: השוק האפריקני כנגד השוק האסייתי או המזה"ת... ההגיון הזה פעל גם לפני מאה שנה כאשר המעצמות חילקו ביניהם את האדמות ואת אוצרות הטבע של הגלובוס.
אתגר שהעולם פסח עליו הנקודה היא לא חוסר העניין והניכור לסבל העמים. הנקודה היא לא ההתעלמות מרצח עם או מטרגדיות וזוועות. הנקודה היא לא אי-מתן עזרה או אי-הושטת יד לעם עשוק וחמוס. הנקודה האמיתית היא המסחר בעמים כאלה וכריתת בריתות כלכליים על אדמתם ועל חשבונם. הנקודה היא הסוחר בדם העמים כאשר הסכסוכים וההתנגשויות מזינים את אחד השווקים המרכזיים בנתח הכלכלי של המערב בכלל ושל המעצמות בפרט.
הנקודה היא כי יצר לב האדם רע מנעוריו. גרמניה הנאצית דווקא איתגרה את העולם להביט על הנקודה הזאת מקרוב ולהתפתח בדרך אחרת, בדרך האהבה, העזרה, החמלה, השיתוף והכנות. אך האדם בשלו, אינטרסים, מדון, ניכור; הוא בשלו.
